צפייה יומיומית במסך הקטן הפכה זה מכבר לעניין של שגרה. קטנים כגדולים צופים בה יומיום, כהרגל ממכר שהקנו לעצמם. אלא שממדי הצפייה של הדור הצעיר בטלוויזיה הגיעו ממש לשיאים מדאיגים. מחקר עולמי, שפורסם זה עתה, מגלה כי תלמידי-ישראל ניצבים במקום השני בעולם בצפייה אובססיבית בה.
מסתבר כי קרוב ל-30% מהתלמידים בארץ צופים באקרן במשך לא פחות מארבע שעות ביום. צפייה זו נעשית, כמובן, על חשבונם של קשרים חברתיים, הנמנעים תוך כדי כך מאותם תלמידים, שסופם הוא איבוד הזדמנות חברתית.
תחליפים נאותים
עד כדי כך הקצינו הדברים, שפעוטות, מתחת לגיל שנתיים, אינם מצליחים להיגמל מהצפייה האובססיבית שלהם באקרן, כאשר הוריהם לא מונעים זאת מהם. מה שעלול לגרום, לדברי כל פסיכולוג שתשאל, לבעיות קשות של קשב וריכוז.
אין בדברים האלה כדי למנוע, חלילה, מילדים את זכות-צפייתם בטלוויזיה. אחרי ככלות הכל יש בה מענה טבעי לגירויים שלהם, ובמיוחד לסקרנות הרבה הקיימת אצלם. אלא שעם זאת, בתנאי שהיא נעשית, כמובן, במידה הנכונה.
אז, איך, למען השם, גומלים באמת את הדור הצעיר מהתמכרות לאקרן? האמת ניתנת להיאמר שנכון יותר יהיה לעודד את הילדים להשתתף בפעילויות מעניינות ומאתגרות אחרות, הקשורות בעיקר בתקשורת אישית. כך, למשל, יציאה מהבית, השתתפות בחוגים, פעילות ספורטיבית, או סתם טיול בסביבה - הם, ללא צל של ספק, תחליף אידיאלי לצפייה ממושכת מדי בטלוויזיה.
