בנימין נתניהו עלה לשלטון לפני עשרים שנה, ולמרות שלא בכל התקופה הוא היה ראש הממשלה, אין ספק בכך שהוא האיש שהשפיע יותר מכל אחד אחר על השינויים שחלו במצבה של ישראל בתקופה זו.
נתוני הבנק העולמי מאפשרים להשוות את מדדי הצמיחה של ישראל בעשרים השנים האחרונות לאלה של מדינות העולם באותה תקופה. הנתונים המוצגים במאמר זה מתייחסים לשלושה מדדים מקובלים להצלחתה של המדינה: העלייה בתוצר המקומי, הגידול באוכלוסייה, והעלייה בתוצר המקומי לנפש, המתקבל מחלוקת הנתון הראשון בשני.
בתחילה יש לציין שהתוצר המקומי מייצג את ערכם של סך כל המוצרים המיוצרים במשק, והשרותים הניתנים בו, וערכו דומה לערכה של ההכנסה הלאומית - סך כל הכנסותיהם של תושבי המדינה הנובעות מעבודתם. שיעור העלייה בתוצר המקומי הוא המדד המקובל לצמיחה כלכלית.
המדינות שאליהן הושוו הנתונים הישראלים הן המדינות המובילות במערב: ארה"ב, אנגליה, צרפת ואיטליה, בתוספת יוון, המהווה דוגמה למדינה שהנהגתה הובילה אותה אל עברי פי פחת.
המדד הראשון שלגביו מוצגים הנתונים הוא שיעור העלייה בתוצר המקומי במחירים קבועים(!), כלומר, בניכוי השינויים ברמות המחירים. לגבי כל מדינה מוצג הגידול בתוצר בין השנים 1996 ל-2015:
ישראל: 98%.
ארה"ב: 55%.
אנגליה: 48%.
צרפת: 34%.
יוון: 13%.
איטליה: 8%.
מנתונים אלה מסתבר שהכלכלה הישראלית צמחה כמעט פי שניים בעשרים השנים האחרונות, ושיעור הצמיחה הישראלי גבוה ביותר מפי שניים משעורי הצמיחה של כל שאר המדינות שנסקרו חוץ מארה"ב, שגם היא יכולה רק לחלום על שעור צמיחה דומה לשלנו.
מצד שני, מפתיע להיווכח שאיטליה מצויה במקום האחרון, אפילו אחרי יוון. אלא שעיון בנתונים מפורטים יותר מבהיר שבין השנים 2007 ל-2015 ירד(!) התוצר של יוון בלא פחות מ-26%, נתון ממש מבהיל. גם התוצר של איטליה ירד בתקופה זו, אם כי בשעור נמוך יותר של 8%.
ואילו באותה תקופה, 2007-2015, עלה(!) התוצר הישראלי ב-29%.
אז איפה הם, ואיפה אנחנו.
הנושא השני שלגביו מוצגים הנתונים הוא שיעור הגידול באוכלוסייה בין השנים 2015-1996:
ישראל: 47%.
ארה"ב: 19%.
אנגליה: 12%.
צרפת: 12%.
איטליה: 7%.
יוון: 2%.
גם כאן מובילה ישראל את הטבלה בהפרש גדול מאוד מהשאר, ושיעור הגידול באוכלוסייתה גבוה ביותר מפי שניים מבכל שאר המדינות שנסקרו. הנתון הנמוך להדהים של יוון מוסבר כנראה בכך שהרבה יוונים פשוט בורחים מארצם. ואכן, בין השנים 2015-2011 חלה אפילו ירידה של 3% באוכלוסיית יוון.
וכאשר ישראל מובילה גם בשיעור הגידול בתוצר, וגם בשיעור הגידול באוכלוסייה, מעניין לראות את שעורי העלייה בתוצר לנפש, המתקבלים מחלוקת התוצר באוכלוסייה, ולהלן הנתונים:
ישראל: 34%.
אנגליה: 33%.
ארה"ב: 30%.
צרפת: 20%.
יוון: 11%.
איטליה: 1%.
מסתבר אפוא שגם במדד זה, המבטא את השיפור במצבם הכלכלי של תושבי המדינה, מובילה ישראל את הטבלה, אם כי בהפרש קטן הרבה יותר מאשר בשני המדדים האחרים.
המדד האחרון שלגביו מוצגים נתונים הוא שיעור הירידה מהארץ. כמובן שמדד זה איננו מדד לצמיחה, אלא מדד למידת שביעות רצונם של תושבי המדינה מתנאי החיים בה.
שיעור הירידה בכל שנה מבוטא באמצעות חלוקת מספר היורדים בשנה זו במספר תושבי המדינה באותה שנה.
נתוני הירידה הם אלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומהם מסתבר שבשנת 1996 היה שיעור הירידה 0.228%, ואילו בשנת 2013, שהיא השנה האחרונה שלגביה יש נתונים, היה שיעור הירידה 0.091%.
(בשנת 1996 ירדו 13,000 ישראלים ומספר התושבים היה 5.89 מיליון, ואילו בשנת 2013 ירדו 7,300 ישראלים, ומספר התושבים היה 8.06 מיליון).
מנתונים אלה מסתבר שבתקופה זו הצטמצם שיעור הירידה מהארץ בלא פחות מ-60%(!). רוב רובם של הצעירים הישראלים מבינים שלונדון לא מחכה להם, וכמעט כולם רוצים לגור בתל אביב.
ואם נשווה נתונים אלה, המציירים את התמונה האמיתית, ללא כחל ושרק, של מדינה פורחת ומשגשגת, לתמונה המצטיירת מדיווחיה של התקשורת הישראלית, של מדינה שבגלל המצב הנורא השורר בה כל הצעירים בורחים ממנה לברלין, נדע להעריך נכונה את ההתמדה, הזדון והרשעות, שבהם פועלת התקשורת כדי להשחיר את פניה של המולדת האהובה שלנו.
"ומכל הגלויות, ועם כל הבעיות, עם נוצר וארץ קמה, ושפה אשר נרדמה שוב החלה מתעוררת, ומדברת ומדברת.
מסביב יהום הסער, רב הקושי והצער, אבל יש על מה לשמוח, יש עוד אומץ יש עוד כח." (עלי מוהר).