מע"מ כהעדפת מרמה

אחד מהעקרונות המלווים תהליך של פירוק חברה ופשיטת רגל, הוא שהנושים שווים בחובותיהם, ובמרבית המקרים אין להעדיף נושה אחד על פני רעהו. תכליתה של הוראה זו היא למנוע מצב בו יעברו כספים מהחברה בפירוק או מהחייב, לנושה מסוים על חשבון נושה אחר.

בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שדן בבקשת מפרק זמני של חברה, להורות לרשות המיסים להשיב לקופת הפירוק את הסכום ששילמה החברה לפירעון חוב מע"מ, כמה ימים לפני הגשת הבקשה לפירוק החברה. בית המשפט קבע, כי תשלום קרן המע"מ לרשות המיסים על-ידי החברה מהווה העדפת מרמה של נושים, ולפיכך על רשות המיסים להשיב סכום זה.

ב-9.6.16 שילמה החברה לרשות המיסים 253,000 שקל בגין חוב מע"מ. שישה ימים לאחר מכן הוגשה בקשה לפירוק החברה. סעיף 355(א) לפקודת החברות קובע את האיסור על העדפת מרמה בין הנושים בעת הפירוק. תשלום לנושה של חברה יחשב להעדפת מרמה, לפי סעיף זה, בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: בעת התשלום לא הייתה לחייב יכולת פירעון, התשלום נעשה בתוך שלושה חודשים קודם להגשת בקשת הפירוק, והתשלום נעשה על-מנת לתת עדיפות לנושא מסוים על פני יתר הנושים או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד אותו נושה.

מפרק החברה טען, כי התשלום לרשות המיסים בגין חוב המע"מ הוא העדפת מרמה, ולכן על בית המשפט להורות לרשות המיסים להשיב אותו לקופת הפירוק. לטענתו, ההסבר האפשרי היחיד לכך שהחברה שילמה לרשות המיסים את חוב המע"מ, הוא חששם של מנהלי החברה מנקיטת הליכים פליליים נגדם, הואיל וניתן במקרה זה לייחס להם אחריות פלילית בשל מחדלה של החברה.

החברה טענה, כי תנאי סעיף 355(א) אינם מתקיימים במקרה זה. נטען, כי פירעון חוב מע"מ של החברה הוא חלק מפעילותה העסקית השוטפת, וכי אין מדובר במקרה בו היא העדיפה את רשות המיסים על פני ספקים אחרים שלה. לשיטת החברה, התנאי השלישי - הכוונה לתת עדיפות לנושה מסוים - אינו מתקיים במקרה זה.

בית המשפט קבע, כי אין מחלוקת בנוגע להתקיימותם של שני התנאים הראשונים: בעת התשלום לא הייתה לחברה יכולת פירעון ושהתשלום
נעשה בתוך שלושה חודשים קודם להגשת בקשת הפירוק. הדיון התמקד ביסוד השלישי: האם התשלום לרשות המיסים נעשה מתוך כוונה להעדיף אותה על פני הנושים האחרים.

אחד ממבחני העזר בעניין זה הוא מבחן העסקים הרגיל: האם מדובר בפעולה לגיטימית שנעשית במהלך העסקים הרגיל ובתנאים מקובלים; במקרה זה תהיה הנטייה לומר, כי אין מדובר בהעדפת נושים. בית המשפט קיבל את טענת מפרק החברה, לפיה תשלום חוב המע"מ נעשה עקב חששם של מנהלי החברה מנקיטת הליכים פליליים נגדם. הואיל וזאת סיבת התשלום, אין מדובר בתשלום חוב במהלך העסקים הרגיל, וכך מתקיימת לכאורה הנחה של כוונה להעדיף את רשות המיסים על פני נושים אחרים.

בית המשפט הוסיף וציין, כי אין צורך בקיומה של פעולה אקטיבית של אילוץ או שידול להעדפת נושים, שכן פירעון חוב עבר בגין מע"מ וקיומו של חשש מסנקציה פלילית, ניתן להשית עליהן מסקנה בדבר קיומו של מניע וכוונה להעדפת נושים. לאור זאת, חויבה רשות המיסים להשיב לקופת הפירוק את הסכום ששילמה החברה.