תקופת האבן (הירוקה)

מה אפשר לקנות בשוק שבוע לפני החג? חלב? לא, לא מחזיק. גם גבינות לא, אפילו לא ירקות לסלט. פירות בספק. אבל אם אני נתקל באבוקדו אבן, שבוע לפני החג, בליינד אני ממלא שקית, מחשבה הצופנת פני עתיד מנבאת, שהטיימינג יהיה מדויק.

אז מילאתי שקית אבוקדו בשוק, סחבתי, שמתי את השקית בבית, התיישבתי והמתנתי.

24 שעות ראשונות, לא זזה רוורס, וזה טוב, כי אני צריך את האבוקדו מוכן לחג, ויש לי עוד שבוע. ואז נכנס השכן "אל תשאיר את האבוקדו בשקית כי הוא ירקיב, יעבור ישר מתקופת האבן לחירייה".

הוצאתי מהשקית, ושוב התיישבתי מוקסם מהתהליך האיטי והבטוח שעובר האבוקדו.

"רק שלא תשים במיקרו" יעצה לי דודה אחת אשר סיפרתי לה את קורות האבוקדו, ואז היא הוסיפה ואמרה: "ערב ראש השנה אשתקד, עבר שבוע ולא זזה רוורס, אמרתי נרכך אותו במיקרו, ואז הלך האבוקדו והמיקרו".

שלושה ימים לפני ערב החג כבר הייתי מודאג, אולי בפיטם של האבוקדו ניתן היה להבחין ברכיכות כלשהי או יותר נכון בקרבה לרכיכות, אבל הגוף החלק, החסון והשרירי שלו, מרכז המסה שלו, אבן, יותר קשה מאבני הכותל.

חלף עוד יום ואני אובד עצות "אם יתרכך מחר ותרצה לשמור אותו עוד יום לחג שים במקרר ואז הרכיכות תיבלם", אמר לי השכן, "תודה" אמרתי לו אבל בליבי חששתי שבכל הקשור לרכיכות השכן אופטימי מידי.

ואז בא הנס, הדוד של אשתי התקשר לאחל שנה טובה, והעליתי בפניו את המשבר הקשה שעומד בפני, הוא גיחך ואמר, "עיתון, חביבי עיתון. שים אבן ירוקה בעיתון בערב, בבוקר יש לך מעדן, סמוך על סמוך". "איזה עיתון?" שאלתי "לא חשוב העיקר לא זה שעטפת בו יום קודם דגים מלוחים" ענה הלה.

אז גם העיתון לא עזר, הוספתי בננה לעיתון, ניסיתי גם פלפל ולימון, כלום, בקיצור, כלשון רבותינו, "מלח פלפל שום לא עזר".

והנה הגיע ערב החג, כל חלומותיי וחלומות המשפחה המורחבת, לסלט אבוקדו, עם קצת מיונז ובצל ירוק נגוזו, הבצל ירוק הלך לקציצות ולסלט, והאבוקדו, אבנים.

ושאלה לי ליצרני המוצר הזה שנקרא אבוקדו. אתם יודעים שאם אני קונה אבוקדו ורואה אבנים למשך איזה שבוע שבועיים, הרי שבכל ימי הביניים מתקופת האבן ועד ימינו אנו, אני לא קונה אבוקדו. כלומר גם אם יש לכם לקוחות שקונים את המוצר שלכם, אתם אומרים להם: אל תבואו בשבוע הבא לקנות, תבואו רק עוד שבועיים שלושה, וחוזר חלילה, קונים, הפסקה של שבועיים שלושה וכן הלאה.

אז האם כך בונים חומה?