טוראי שלושת הפיקודים

לא נעסוק כאן בשאלה אם האלוף במילואים יצחק מרדכי ביצע עבירות חמורות שיש עימן קלון (לדעתנו כן).

וגם לא בשאלה אם הוא ראוי להוקעה ציבורית (לדעתנו כן).

ואפילו לא בשאלה אם יש לשלול ממנו את כל דרגותיו (לדעתנו כן).

אבל נעסוק בשאלה אם האלוף במילואים יצחק מרדכי חייב לתת ידו - בצורה כלשהי - לטקס המשפיל שהוא עובר בימים אלה.

האלוף במילואים יצחק מרדכי איננו חייב - בשום אופן - לתת ידו לטקס המשפיל והמבזה הזה.

יצחק מרדכי חייב - סוף סוף - להתחיל לחשוב מהבטן.

וכדי להתחיל לחשוב מהבטן הוא חייב, לפני הכל, לזרוק את עורכי דינו - את כולם - לכל הרוחות.

פורסם כי חברי הוועדה, שיושבת על המדוכה ודנה בשלילת דרגותיו של יצחק מרדכי "ביקשו כי יוגש להם תקציר חייו של מרדכי, לצורך המשך הדיון בנושא".

בקשת הוועדה מיותרת לחלוטין. אין צורך להענות לה.

כי גם חברי הוועדה יודעים היטב מה שיודע כל מי שחי בארץ הזאת: שתקציר חייו - לטוב ולרע - של יצחק מרדכי הוא בן שתי מילים בלבד: "יצחק מרדכי".

יצחק מרדכי הוא גם האיש וגם הסיפור.

ואז צריך האלוף במילואים יצחק מרדכי לנקוט - סוף סוף - יוזמה:
עליו לצרור את כל דרגותיו - מטר"ש ועד אלוף - להכניסן לתוך שקית ניילון, ולהניח השקית - ללא הגה בפיו - על שולחן הוועדה.

תדון הוועדה הנכבדה בעניינו של יצחק מרדכי במעמד צד אחד בלבד.

ויצחק מרדכי - אדם בדרגת איש - ימתין בסבלנות בביתו.

והוא יתפלל שהוועדה לא תתאכזר אליו במיוחד ולא יקרה הגרוע מכל: הורדה לדרגת תת-אלוף.