וזו שבועת השופט: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". לצד השבועה הכנה, נראה שלא כולם מפרשים נדרם באופן דומה. אם נשאל את שופטי ישראל מהם הערכים שמלווים את יושבי הכס בכל צעד ויום, נראה כי התשובות שנקבל תהיינה שונות במעט.
ביום בו פרסם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, את הקוד האתי לשופטים, קבע בית דין מיוחד, כי מעשיה של השופטת הילה כהן, אינם פסולים עד כי נמנע ממנה להמשיך במלאכת השפיטה. האומנם מדובר בטעות אנוש בלתי מזיקה?
סיפורה של שופטת בית משפט השלום לעניינים מקומיים בחיפה, הילה כהן, אינו פשוט. כהן הודתה והורשעה בעבירות של התנהגות שלא כהלכה במילוי תפקידה ובהתנהגות שאינה הולמת שופט בישראל. בעוד כהן מסכימה עם העובדות, היא מכחישה את המניעים. לטענתה, מעשיה לא בוצעו בכוונה תחילה להטעות, ומכאן שאין להענישה.
צער, חרטה, וקונספירציה
כהן העלתה בפני השופטים מסכת ארוכה של טענות, חלקן יכולות להגשים דרמה טלוויזיונית מצליחה: בעוד היא מביעה צער וחרטה על כישלונה, טוענת כהן למצבה האישי הקשה באותה תקופה, ולמערכת יחסים בעייתית אשר נוצרה בינה לבין אנשי עיריית חיפה. באי כוחה אף אינם מפחדים להשתמש במונח "קונספירציה".
לדברי כהן, עונשה כבר התקבל בעצם הבושה הרבה שנגרמה לה, בעיקר בשל הפרסומים הרבים בתקשורת. היא הוסיפה, כי הפרסומים חרגו לעיתים מנסיבות הפרשה גרידא והתייחסו למצבה האישי, לנסיבות מינויה, ואף לטענה כי מינויה לשופטת נבע ממניעים עדתיים בלבד.
גם אם נאמר בחצי פה כי לא היו במעשיה של השופטת כהן מניעים נסתרים שמטרתם להעלות מסך עשן על איחוריה לבית המשפט, הרי שמי ששגה שגיאות כה קשות בשיקול דעתו אין הוא ראוי ואין הוא מתאים להמשיך ולשפוט את הציבור. מי שערך פרוטוקולים שקריים ומנע תיעודם של בקשות בעלי הדין - בגד למעשה באמון שקיבל עם שבועתו לשופט.
השופטת כהן קיבלה את היכולת להכריע גורלות אדם מתוך אמון ביושרה, בכושרה המקצועי והאישי וביכולתה לקיים את המוטל עליה תוך כיבוד עקרונות האתיקה השיפוטית. משבגדה בהם - כמוה כמי שבגדה במערכת הצדק כולה.
אם-כן, האין במעשיה של השופטת כהן בכדי לפגוע באמון הבסיסי שנותן הציבור למערכת הצדק בישראל? השופטת כהן מצידה חשה כי נעשה לה עוול מצד מערכת המשפט שבחרה להעמיד אותה לדין משמעת, בעוד ששופטים אחרים שביצעו לדעתה מעשים חמורים לא פחות, לא הועמדו לדין. בעיניה - היא הקורבן האמיתי.
אך האם יש בכלל לתת הדעת לטענה מוזרה שכזו? הייתכן כי נתחמק ממשפט צדק על מעשים בלתי מוסריים רק משום שאחרים ממשיכים לבצעם? הייתכן כי זו הטענה שצריכה להעלות שופטת מנוסה בפני בית דין מיוחד בישראל?
"סיפור אישי כואב"
סיפורה של השופטת הילה כהן בהחלט כואב, חמור וקשה. אפשר אף להזדהות עם כאבה. אך האם דמותה של כהן שווה לדמות השופט שעל כתפיו מוטלת החובה והמעמסה הכבדה, להכריע בגורלות אדם - לא אך בצורה מטפורית - כי אם על חירותו, כספו, וזכויותיו? האם אזרחי ישראל רוצים לעמוד בפני שופטת שהצהירה כי כתבה פרוטוקולים כוזבים לאחר שאיחרה לדיון?
השופטת כהן, גם אם לא באופן שיטתי, הוכיחה כי לא נהגה ביושר, בשיקול דעת ובזהירות של 'רודף צדק'. גם אם לא נגרם נזק לבעלי הדין כתוצאה ישירה ממעשיה, כפי שטענו באי כוחה - הרי שזו היתה תוצאה טבעית של מעשיה.
כל החלטה אחרת מלבד הרחקתה מכס המשפט רק תוסיף לערער את יסודות המקדש עליו נשענת מערכת המשפט, שעורקיה ניזונים מאמונו של ציבור אזרחי המדינה. החלטת בית הדין לא רק תוסיף לערער את מעמדה של השופטת הילה כהן, כי אם את מעמדו של בית המשפט בכללותו. גם אם הטעות היא תכונת האנוש - ישנן טעויות שבצידן מחיר מוסרי שעלינו לשלם.
