נשאלת השאלה כאשר דנים בערך אחדות העם היהודי: האם הרפורמים והקונסרבטיבים נמנים על כלל עם ישראל? האם ערך אחדות העם היהודי כולל אותם? ובכלל האם השאלה הזאת היא שאלה חוקית קבילה ותקינה?
ישנן הרבה שאלות שאינן תקינות מיסודן, כמו לשאול: האם הארנב משקר? האם החזיר כשר? רוצה להעיר כי קיימת בקירבנו תופעה אנושית בה מתחולל תהליך מוזר של "אזרוח" שאלה בלתי תקינה בעליל והפיכתה לשאלה תקינה מהמניין, וזאת על-ידי העלאתה בתוך מסגרת טבעית כמו מסגרת חברתית, מוסרית או אפילו משפטית.
דוגמה טובה על זאת היא שאלת גיוס הדתיים לצבא. האם הדתיים צריכים להתגייס לצבא או לא? על השאלה הזאת עונים הדתיים: לא! איש דתי לא צריך להתגייס לצבא, דתו היא אמונתו ועל-כן עליו לשבת באוהל התורה וללמוד אותה.
אולם מה לדת ולשאלה הזאת? מה פתאום שמים שאלה כזאת במסגרת של שאלה דתית? האם איש דתי לא צריך להגן על עצמו? לא צריך להגן על מדינתו? האם בזמן שניתנה לנו תורת משה מסיני, לא נלחמו בני ישראל? ולא התגייסו? מה הקשר של הדת בשאלה הזאת?!
יש בתהליך הזה מעין הטעיה סמויה, כי כל שאלה והמסגרת שלה, אולם תהליך האזרוח המוזר מתעלם, לא במקרה, משאלת המסגרת הטבעית, ואת זאת הוא עושה באופן תמים לכאורה. וכך התהליך מצליח, האזרוח מתבצע והתרמית יוצאת מהכוח אל הפועל, באופן תמים לכאורה.
דוגמה אחרת היא שאלת הרפורמים והקונסרבטיבים. את השאלה הזאת שמים במסגרת הזרמים של הדת היהודית, והינה לך שאלה תקנית וכשרה למהדרין העוסקת בזרם מהזרמים של העם היהודי. אינני מבין אם-כן מדוע לא שמים את הנצרות בתוך המסגרת הזאת, והרי בפועל הזרם הזה התפתח לזרם הכי גדול ביהדות מאז התהוותה עד עכשיו. אמור מעתה: אין נוצרי ויהודי, יש זרם נוצרי וזרם רפורמי וזרם משיחי וזרם חב"דניקי וגם זרם אשכנזי וספרדי.
רבותיי וגבירותיי, הנוצרים והמוסלמים והרי קרישנה וההינדואיזם, כל אלו התפתחו לכדי תרבויות ואמונות ודתות ואני כיהודי יכול לחיות על ידם בשקט בשלווה בשלום ובבטחה, כל עוד אני יכול לחיות את אורח חיי כיהודי לצדם. לא כן הרפורמים והקונסרבטיבים והצדוקים והשומרונים וכל מרעין בישין, הם מהווים איום עליי כיהודי כי מנסים הם לשנות את סימני ההיכר שלי כיהודי. הם מנסים לשנות את הכללים היהודיים הבסיסיים שלי, ואת זאת הם עושים בשם יהדותי ובשם ההיסטוריה שלי. הם אף עושים זאת בשם ההלכה שלי, באופן הזה הגיעו להכשרת אישה רבנית שתתפלל בבית הכנסת על יד בעלה, יד ביד, תניח תפילין, תעלה לתיבה לקרוא בתורה, ואף תהיה רבנית ראשית של מדינה אירופית מתקדמת. כך הם הגיעו להכשיר את הנסיעה לבית הכנסת בשבת במכונית, להדליק אש בשבת על-פי ההלכה, לשים פיתות טריות לצד מצות על שולחן הסדר בליל הפסח, ולקרוא את הגדת הפסח לילדיהם היהודים שיתחנכו על ברכי הזרם היהודי החדש, ויולידו בנים יהודים שלא חייבים לימול על-פי "ההלכה ההגיונית" של זרם מסוים והלכתי נאור.
זהו בתכלית מהות האיום עלי ועל יהדותי. את הגדרת האיום הזה אני גוזר מאופי הפעולה של האנשים הבלתי אחראים האלו: הם משתמשים ופועלים בשם הדת היהודית, וזוהי פעולה הנוגדת לכל כלל מכללי האתיקה המקובלת. הדת הנוצרית והמוסלמית וההינדית הן דתות ידידותיות- אם נכון הביטוי. הן לא מאיימות עליי ולא משתמשות בשמי ולא פועלות מתוקף הלכותיי הברורות. הם לא קוראים לעצמם יהודים. הם לא מזייפים את העובדות. הם לא מנסים להיכנס אל ספר ההלכות שלי ולעשות בו כטוב בעיניהם, הן לא מחבלות בו מבפנים. הדתות האלה אינן מאיימות על המקור ועל המקוריות שלי, הן לא נוגעות בשאלות האלה לכן הן נקראות דתות ידידותיות, ומכאן אני מתייחס לרפורמיזם ולקונסרבטיזם ולשומרוניזם ולצדוקיזם כדתות עוינות לכל דבר ועיקר.
ושלא תבלבלו בין יהודים חילוניים לבין רפורמים. בליל כיפור למשל, כל עם ישראל מחויב להתפלל ביחד, כולל "הפושעים" והעבריינים בתוכו. מתוך כל נידרי: "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". בקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש נמנים אחד עשר סימנים - היינו סוגי עשבים שמפיצים ריח ניחוח באוויר. בתוך העשבים האלה צווינו להכליל עשב אחד בשם "לבונה" שמדיף ריח רע במיוחד! מדוע שאלו חכמינו, וענו כי הדבר בא ללמדנו להכליל בתוכנו ובתפילותינו גם את את הזונים מדרכי השם, גם הם יכולים וצריכים להתפלל איתנו כי אף הם מנויים על עם ישראל, הם חלק אינטגראלי מבני העם הזה ושאיש לא יחשוב לוותר עליהם, ואפילו בתפילותנו ובפניותינו אל השם יתברך. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו- אלה שפרעו את הכללים, אלה שלא שמרו את השבת, שאכלו שרצים וטרפות, שבאו אל בית הכנסת בשבת באוטו, שהעדיפו לא לימול את ילדיהם, ואפילו שהתחתנו עם בחירת לבם הנוצרית או ההודית... כל אלה הם יהודים בני יהודים ואינם צריכים לחזור אל היהדות כי הם יהודים ותמיד יהיו כאלה. היהדות היא ביתם ואל הבית באים ונכנסים מתי שרוצים ללא שום תנאי מוקדם.
אני מנסה להצביע אפוא על ההבדל העצום בין יהודי לבין רפורמי: יש הבדל בין יהודי שבא באוטו שלו בשבת לבית הכנסת, לבין רפורמי שבא באוטו שלו לבית הכנסת שלו. הראשון אם תרצה - פורע חוק או בלשון הקודש "יהודי חילוני", אולם השני הוא רפורמי; הדת שלו מאפשרת לו לבוא בשבת באוטו אל בית הכנסת. זה ההבדל בין שתי הדתות על רגל אחת.
אני מדבר אפוא על שתי דתות: דת יהודית ודת רפורמית. בימים כתקנם, לא הייתה אמורה להיות לי שום בעיה עם הדת הרפורמית, כמו שאין לי ביקורת ממוקדת ונוקבת על הדת המוסלמית או הנוצרית; על זה נאמר, כל אדם באמונתו יחיה. הבעיה עם הדת הרפורמית התעוררה כאשר האחרונה באה לדבר בשמי ולהתחזות לאחד הזרמים שלי, ובדרך זו, אני מודה, הצליחה לזרוע בלבול רב בביתי ובעמי, ועל זאת אני בא בדין וחשבון עימה, ובו בזמן גם עם עמי על השאלה האתית הזאת.
כשאני מנתח את הבלבול הזה שנזרע סביב השאלה המבלבלת הזאת, אני מגיע אל מקור בלתי מחמיא בעליל: אני הוא שפתחתי ראשון את הפתח לבלבול המתסכל הזה. אני זה שהתחלתי בשאלת הזרמים ומיונם ושמותיהם ושייכותם... לא אמורים להיות בעם המיוחד הזה זרמים, לא אמורים להיות כשרויות שונות, לא אמור להיות נוסח שונה לתפילותיו ומנהגים שונים באורח חייו, חייבים היו לבוא לידי הכרעה בשאלת האורז בפסח, והתורה שלנו לימדה אותנו איך להגיע להכרעה הזאת: אחרי רבים להטות. זו מצווה, לא רק הנחיה; ובמצווה החשובה הזאת הקלנו ראש לאורך כל ההיסטוריה; דמינו בראשינו.
מכאן אני עובר לבעיה עקרונית אחרת, הקשורה בדרך זו או אחרת לדת הרפורמית ובבעיותיה הסבוכות עם היהדות. אני מדבר על בעיית הבעיות- היא בעיית הכנות. הכנות היהודית, במתכונתה הנוכחית, היא כנות בעירבון מוגבל. היא כנות מפוקפקת ובלשון המעטה; ובזאת עליי להודיעכם בצער רב כי נותק הקשר האמיתי של המילה עם מקורה. כשאנו מדברים על-כנות אנו מדברים רק על נוסטלגיה, על המשמעות שדבקה פעם במילה הזו פעם...
הרב
עובדיה יוסף הציב פעם את אחד המקורבים שלו שנחקר באותה תקופה על עבירות שוחד ונכנס כעבור זמן לכלא, הוא הציב אותו במקום לא ריאלי לרשימת הכנסת; זאת להביע את מורת רוחו מרוח השחיתות הפושטת ב
ש"ס ובשורות הממשל.
הרב עובדיה, לפני מספר שנים, הרחיק את דרעי מש"ס לאחר הרשעתו, הציב את ישי במקומו, אך הציע באותה נשימה לדרעי את תפקיד הכבוד של נשיאות ש"ס, בשביל לתפוס שתי ציפורים באבן אחת! יצא טוב עם דרעי ועם נאמניו ועם מתנגדיו ועם המדינה ועם מוסדותיה ועם כל העולם. נראה מי יבוא אליו בטענה. עשרים ציפורים לא שתיים - באבן אחת!
זה המקום לחזור אל תופעה אנושית שהזכרתיה בראשית הרשימה, בה מתחולל תהליך מוזר של "אזרוח" שאלה בלתי תקינה בעליל והפיכתה לשאלה תקינה מהמניין, וזאת על-ידי הצבתה בתוך מסגרת טבעית כמו מסגרת חברתית, מוסרית או אפילו משפטית.
היום גבירותיי ורבותיי, הרבה שאלות תמוהות עד מוזרות מתאזרחות להן ע"פ הנוהל הזה והופכות בתהליך מזורז לאזרח מכובד מהשורה. אחת השאלות החשובות שצלחו את התהליך המזורז בהצלחה מסחררת וקיבלו אזרחות כבוד, היא שאלת הזרם הרפורמי וערכו הסגולי בעם היהודי. מי בכלל מדבר על היהדות - הרי מדובר בזרם.
אתם יודעים מדוע צלחה שאלת הרפורמים את כל המוקשים הביורוקרטיים של כל המשרדים האפשריים - כולל משרד הדתות והפנים וההגירה והפרוטוקול (יש משרד לפרוטוקול?) ונחתה בקלות על השולחן היהודי?
יפה שאלתם ותיענו: כי את השאלה הזאת שמו בתוך מסגרת המסגרות התוחמת את כל המסגרות האנושיות הקיימות, התרבותיות מוסריות חברתיות משפטיות אנושיות הומניות חופשיות ומה לא. כל המסגרות הללו חברו להן יחדיו בכדי לחולל את התהליך בו מתאזרחות שאלות בלתי תקינות בעליל, והופכות במחי-יד לשאלות מכובדות ותקינות מהמניין. מסגרת המסגרות היא מסגרת "הנאורות" ומי שנכנס אליה נקרא "נאור". אכן לנאורות מקום חשוב ושמור בדת היהודית, וגם לאהבה מקום חשוב בלב האנושי, אך לא בכל מקום עושים אהבה.
