חומר למחשבה! (ורצוי לחקירה!)

השנים האחרונות עשו למדינתנו רק טוב מבחינה ביטחונית. צבאותיהם של אויבינו - שכנותינו ההיסטוריות כמו סוריה, מצרים אינן מהוות בטווח הנראה לעין איום אסטרטגי אשר נגדו עלינו להחזיק מאות טנקים ומאות מטוסים ... וצוללות, כפי שעשינו בעבר. האיום העיקרי, עליו מסכימים כל המומחים הוא איום הרקטות והטילים, שעשרות אלפים מהם עם מגוון ראשי נפץ מדויקים, מאיימים על העורף, על מחנות הצבא כולל שדות התעופה, הנמלים, מרכזי התעשיה, תחנות הכוח, אסדות הגז בים ועוד.

המסקנה המתבקשת היא שעל מערכת הביטחון להשקיע את מירב המאמצים והמשאבים בהגנה נגד הטילים והרקטות. בשנת 1,996 חתם שמעון פרס על הסכם עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון לפיתוח משותף של מערכת לייזר להגנת קריית שמונה מהקטיושות. המערכת (ה"נאוטילוס") פותחה על-פי ספציפיקציות של מערכת הביטחון ע"י חברת נוטרופ גרומן ונוסתה בהצלחה באתר הניסויים white sands של צבא ארה"ב בהם יירטה במהירות האור פצמ"רים, פגזי תותח, רקטות וטילים. על-פי הדגם הזה תכננה החברה דגם יותר קומפקטי בעל עוצמה גדולה יותר - את ה"סקייגרד". בשנת 2,000 - עם יציאת צה"ל מלבנון הוחלט לאור המחשבה ש"הטילים של החיזבאללה יחלידו במחסנים" להקפיא את הפרויקט ובעצם לזרוק את מערכת הלייזר על הטכנולוגיה שלה, לפח.

עם התעוררות ירי הרקטות מעזה החליטה מפא"ת - האחראית על פיתוח אמצעי לחימה, לטפל בבעיה באמצעות מערכת מבוססת טילים "כיפת ברזל". מערכת שבפועל לא נותנת תשובה - לא מבצעית ולא כלכלית - לאיומים. לא אכנס לפרטי המחדל אולם רק אדגיש, שעלות יירוט בטוח באמצעות קרן לייזר היא כ-2,000 דולר לעומת 100,000 דולר עלות יירוט (לא בטוח!) ב"כיפה".. אני קורא לגופים החוקרים בימים אלה את "פרשת הצוללות" ובעתיד אולי את רכישת מטוסי ה -F-15, לבדוק את פרשת "מחדל מערכות הלייזר" מההסכם עם האמריקנים, דרך הפיתוח והניסויים, זריקת המערכת לפח ובחירה במערכת קינטית - מבוססת טילים, תוך הפקרת המדינה לאיום הטילים אשר הפעלתם נגדנו על כל ההשלכות הנובעות מכך. דרך אגב, אדם מאוד רציני שבדק את הנושא טען ש"קיבל תשובות מאוד לא רציניות ושהבין כמה חזק הלובי של תעשיות הנשק בארץ". במסגרת הבדיקה, ממליץ לבדוק גם את הסיבה לקשר השתיקה (לטעמי: "שתיקת הכבשים") של אמצעי התקשורת והמערכת הפוליטית בנדון.