מפלגות שונות וגורמים אחרים נחלצים לאחרונה להגן בגופם על בית המשפט העליון, בטענה הכוזבת שיש מי שמנסה לפגוע במעמדו הרם. למעשה מדובר בגוף החזק ביותר במדינה, שעל פיו יישק דבר, ושמזמן הגיע למעמד בכיר וחזק יותר מאשר הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
אם יש סכנה לבית המשפט העליון, מקורה בו עצמו. פעלתנות היתר והחדירה לתחומי עיסוקן של שתי הרשויות האחרות - במידה רבה תוך ניצול חולשתן - עיוותה את מערכת הבלמים והאיזונים החיוניים לקיומו של משטר דמוקרטי תקין, והתוצאה היא שיותר ויותר נושאים מגיעים להכרעה ברשות השופטת במקום במקום הראוי להם, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
אמון הציבור
בית המשפט העליון אמור לשאוב את כוחו וסמכותו מאמון הציבור בו. למרבה הצער, דווקא גוף חיוני זה שוחק בהדרגה, אך בהתמדה, אמון הכרחי זה. נקודת השבר בשחיקת מעמדו של המוסד החשוב הייתה לפני 11 שנים, כאשר בית המשפט העליון, בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק, נתן יד לחוסר צדק: הכשרת שרץ הגירוש הגזעני של רבבת יהודים מבתיהם בארצם. מאותו מועד והלאה חל כרסום ניכר באמון הציבור בו והתעצם הרושם שבית המשפט העליון מעמיד את עצמו למען קידום החלטות שאינן בהכרח צודקות ו/או חכמות, בלשון המעטה.
תגובות שונות בציבור לגבי פסיקתו בעניין הריסת עמונה וגירוש תושביה ייחסו להחלטה מאפיינים של חלם ו/או של סדום. נכון, אין לאפשר התיישבות על קרקע ערבית פרטית, אולם משנעשה הדבר
בתום לב ונמשך עשרות שנים, לא ניתן לתקן עוול בעוול, מה גם שספק אם יש ערבי שיכול להוכיח בעלות על הקרקע שעליה בנויים בתי עמונה, או שיכול לעשות שימוש בקרקע זו. במציאות שנוצרה, הפתרון הראוי הוא פיצוי בעלי הקרקע, אם יש כאלה.
למה הדבר דומה? בית המשפט העליון עצמו - וכמוהו גם בנייני האומה, בנק ישראל, וחלקים מקריית האוניברסיטה העברית בגבעת רם - יושב על קרקע ערבית פרטית של תושבי הכפר שייח באדר, ששכן במקום עד למלחמת השחרור. זה רק עניין של זמן עד שארגוני "זכויות
האדם" למיניהם יתבעו - בשמם, או בשם בעלי קרקע עלומים - את פינויו של בית המשפט העליון ומוסדות אחרים, שמעמדם אינו שונה באופן מהותי מזה של בתי עמונה. האם בית המשפט העליון יכריע למען פינויו שלו מעל אדמותיו של ערבי תושב שייח באדר לשעבר, עקב גחמה של ארגון שמאל קיצוני כזה או אחר?! האם דינם של תושבי עמונה שונה מדינם של שופטי בית המשפט העליון?!
