שילובן של לוחמות קרביות בצבא

אני מרוצה מהחלטתו של הרמטכ"ל איזנקוט לשלב נשים בתפקידים קרביים (שעד היום נוהלו בעיקר על-ידי גברים). בעבר, שימשו נשים בתפקידים בכירים בהיסטוריה של מדינת-ישראל (בין אם היה מדובר בעבודות אדמה וייבוש ביצות, ובין אם היה מדובר בלהחזיק נשק ולהגן על היישוב).

הבעיה המקשה על שילוב הנשים בצבא

ידוע כי רוב הנשים מתקשות להעמיס על גופן משקל רב, וכן לעמוד במסע רגלי מפרך. בנוסף, הם יתקשו לנווט את מיקומם בשטח, ולהסוות עצמן מפני האויב. לכן הן משולבות בעיקר בחיל-האוויר כטייסות קרב, נווטות, ובחיל-הים כחובלות או כמסיעות לרב-החובל.

נשאלת השאלה: כיצד ניתן לשלב נשים בתפקידי לחימה.

שילוב נשים בתפקידי לחימה צריך להיעשות לפי שני קריטריונים מובחנים: יכולות גופניות, ומחיר ההכשרה.

1. לפי הקריטריון הראשון התפקיד חייב להיות מותאם לאישה לפי יכולותיה הפיזיות. כלומר, בחורה חזקה יכולה לשרת בתותחנים, ואילו בחורה חלשה יותר תהיה טייסת קרב או נווטת.

2. לפי הקריטריון השני התפקיד חייב להינתן לאישה לפי הסיכויים שהיא תשרוד בחיל אליו היא מיועדת להשתבץ.

למשל, בחורה עדינה לא תוכל להשתבץ בשריון או בתותחנים כי היא תתקשה להעמיס עליה משקל רב, ולהשתלב באווירת היחידה. ואילו בחורה "גברית" תצליח ליצור אינטראקציה בינה ובין הלוחמים האחרים באותו חיל.

מצבן של נשים בחברה בישראל הינו גרוע. כך, למשל, נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים העושים אותו תפקיד ונשים מאבדות מקום עבודה בשל גילן המבוגר. לכן, תהליך שילובן של נשים בצבא צריך להיעשות בשום-שכל ובחוכמה, ולא לפי רגש כפי שנוהגים רוב הפוליטיקאים.