תמונות יום האתמול לא נמלטו אפילו מפניה של אם לילדים בחופשה, שאינה מספיקה לשקוע עמוק מדי לתוך ריצודיו של המסך הקטן.
רק שההתפרעות העבריינית של נוער השוליים של מדינת ישראל, על הגג של כפר דרום, גרמה לי לעצור את המרוץ ולצפות. בעידן בו מדובר הרבה על ערכים, כבוד האדם, סובלנות ואהבה, חזיתי בניפוץ האשליה הזו לרסיסים קטנים, קטנים. ניפוץ מתועד, לדיראון עולם.
יש מחיר למה שקרה אתמול בכפר דרום. את המחיר המיידי שילמו 59 שוטרים פצועים ואינספור שוטרים ושוטרות שעסקו בפינוי היישובים, בכלל. עמידה אמיצה מול אוכלוסיה, שהדוגמא המייצגת ביותר שלה היתה נערה בעלת עיניים מימיות הקרועות לרווחה בטירוף, שאומרת לחייל צעיר - נער גם הוא - "העיניים שלי ירדפו אחריך כל החיים". מפגש צורב של שוטרים וחיילים עם מניפולציות רגשיות זולות ודמגוגיה שהפכה, אצל קהל המתבצרים בגוש קטיף, לסוג של טבע שני.
דוגמא שניה, היתה של הילד שקרא "המלך הוא עירום". יותר מייצג מזה - לא יכול להיות. פעוט בן 3 שניגש לאחד החיילים ושאל: "למה אתם מגרשים אותנו מהבית שלנו?". ענה החייל: "אנחנו לא מגרשים אתכם אלא מעבירים אתכם לבית אחר. רץ הפעוט לתוך ביתו בקריאת שמחה: "אמא, הם לא מגרשים אותנו, הם מעבירים אותנו לבית אחר".
את עור הברווז שהסצינה הזו עשתה לי, כאם, קשה לתאר. הבחירה של ההורים הללו בגוש קטיף לצרוב טראומה בליבות ילדיהם ולעוות לפחות חלק מהמרקם הרגשי שלהם לשארית חייהם, תמוהה בעיני. זו התעללות ככל התעללות, וכבר קראתי בעבר לקחת מהקיצוניים שבהם את הילדים, למען שלומם ובטיחותם של הילדים. על הרבה פחות מזה, היו רשויות הרווחה באוכלוסיות אחרות, מתערבות מזמן.
זה גם המקום להביע הערכה עמוקה לאותם הורים, שלמרות הכאב, הזעם ותחושות המרי, בחרו לחסוך מילדיהם את הטראומה ואת החשיפה להסתה החולנית בגוש, ויצאו מהגוש לפני שהחלו המהומות.
אם נשוב לגג הפלקל בכפר דרום, הרי ששם ניצח המצ'ואיזם הלאומי את השכל הישר. הצורך העמוק "לנצח" ו"להכניע" את המתבצרים, גבר על כל הגיון וסיפק לדורי דורות של לאומנים אלימים והזויים חומרי גלם מצולמים לתעמולה מסוכנת.
חבר'ה, להבא - מחלו על כבודכם המצ'ואיסטי והשאירו אותם שם! די היה להקיף את הבניין בטבעת הדוקה, לנתקו מחשמל, מים, תקשורת לסוגיה ודרכי אספקה. תוך יומיים היו הראשונים מתחילים לרדת. בלי צבע, שמן וחומצה. בלי 59 שוטרים פצועים. את הנאבקים המסורים יותר למשנתם האלימה, ניתן היה להכריע בקלות בעזרת קומץ שוטרים רעננים כמה ימים מאוחר יותר.
המתבצרים, המשתמשים לשם שלהוב היצרים באוסף דימויים רגשיים, אינפנטיליים משהו ופשטניים - החל ממצדה ועד לנאצים - הם ממרכיבי החולי העמוקים ביותר של החברה הישראלית, כשלון ערכי וחינוכי עמוק. הם מבטאים אנרכיה מוחלטת, עבריינית ומסוכנת, באצטלה של אידיאולוגיה, אמונה ואלוהים. לי אישית, הם לא מזכירים אף אחד מאלו. האסוציאציה המיידית שעולה בי היא דווקא של עבריינים ורוצחים, הממהרים לשלוף כיפה ולהצטלם עם טלית, מייד כשהם נתפסים.
אני רוצה לסיים בדבריו של ח"כ שאול יהלום מהמפד"ל:
"המתבצרים בכפר דרום מביישים את הציונות הדתית ואת הכיפה שעל ראשם. המפד"ל מסתייגת מהם מכל וכל ומדגישה כי מדובר בריכוז של עשבים שוטים בקצה המחנה שאינם מייצגים דבר ורק גורמים נזק".
