אם תרצו אין זו אגדה

לאחרונה מוצפים אתרי האינטרנט בכתבות מנוסחות היטב שנוגעות בנושא אחד מכיוונים שונים: איך השתלטו השמאלניים או תומכיהם על הנהגת המדינה, מוסדות השיפוט והאכיפה, התקשורת (או הכינוי הנפוץ התשקורת). אז ראוי לתקן טעות זו: הם לא השתלטו הם תמיד היו שם, זה אנחנו שהתעוררנו כמעט מאוחר מידי.

אותם כותבים מוכשרים מוציאים תחת ידיהם מאמרים מסוגננים כדי להדוף את מתקיפנו מבית ועושים זאת בכשרון רב. כותבים אלו משחקים לידיהם.

למותר לציין שעל זה בדיוק בונים אדריכלי אוסלו ויורשיהם. שאנחנו, הרוב היהודי הישראלי, שרוצה את מדינת ישראל ליהודים, נמשיך בטרוניותנו הבילתי נילאות ובשיחת סלון שבהן קהל המאזינים הוא קהל המשוכנעים, שנכלה כוחנו בלשמור על שלמות העם והארץ ושנוודא שלא תהיה אלימות נגד חיילים ושוטרים. כל זאת בנוסף למאמרים חוצבי להבות שמוכיחים את צדקתנו. אך כל זאת לחינם; זאת מן התנצחות תמידית בה אנו (אם יורשה לי) הצודקים נמשיך להיות מופתעים מגילוי אהדה לשונאינו והם (יצרני אוסלו, שלום (כאן) ועכשיו ודומיהם) ימשיכו לקטוף פירות.

ניצחונו של בגין בבחירות 1977 יכול היה להיות תחילתו של עידן חדש שבו מגדירים את גבולות המדינה ואת אופייה כמדינה יהודית ציונית דמוקרטית. לצערנו באה המציאות של הסכם השלום עם מצרים, שהשאיר בידנו את קן הצרעות העזתי ועוד מספר אזורים שברצון הייתי מוותר עליהן.

באיחור רב ולאחר תשלום יקר על טיפשותם של מנהיגים, אנו נפרדים מקן הצרעות הזה, במחיר כבד של הרוגים מקרב המתיישבים, שנשלחו על-ידי ובמימון ממשלות ישראל, חיילים שנהרגו בהגנה על הישובים וביצוע מחוסר ברירה של גירוש יהודים על-ידי יהודים.

אני מציע לנו היום במקום להמשיך לכלות את זמננו במענה והתנצחות בלתי נילאת עם מובילי הזרם הפוסט-ציוני, שהם לא יותר מאשר מיעוט קיצוני, ובמקום להסחף אחריהם על עברי פי פחת להתאחד ולהלחם על העקרונות שחשובים לנו ועל מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ציונית דמוקרטית. השי נוי חייב להתבצע תחת מסגרת אחת שתוכל להביס בבחירות את הרוצים במדינת כל אזרחיה.

הצעתי פונה לכל אלה שרוצים לחיות כאן, יהודים חילונים ודתים כאחד, ציונים שרוצים לגדל את ילדיהם במדינת ישראל, שמאמינים שאסור לנו לוותר על ההזדמנות הנוספת שקיבלנו (השלישית במספר) להקים בית לעם היהודי ששפתו עברית והוא אינו מתבייש במוצאו. אני פונה גם לאלו שלא הרימו ידים ויודעים שהחיים כאן (ולדעתי מהרבה סיבות) טובים ויכולים להיות טובים הרבה יותר.

אני מניח שלחלק מהקוראים זה ישמע נאיבי ומחלק אחר, הפסימיסטים, נשמע על מקומות אחרים בהם הם רוצים לחיות. לאלו וגם לאלו אני רוצה להזכיר שנאיבים וחולמים הקימו את מדינת ישראל כנגד כל הסיכויים, למרות הבריטים, הערבים והאו"ם. אותם נאיבים וחולמים הפריחו את השממה, ייבשו את הביצות והקימו מדינה לתפארת. לצד ההישגים המדהימים בתחומים רבים ישנם גם את הקילקולים שמעיבים על חיינו, שהרי אין טוב בלי רע, ואותם אפשר וחובה עלינו לתקן.

אסור לנו לשגות כמו מנהיגנו או להסחף אחרי אותם נציגיו הבילתי מעורערים של השלום שמוכנים לשעבד את חיינו בהווה למען עתיד טוב יותר. אני אומר בואו נחיה ונשקיע בהווה למען יהיה לנו ולילדנו עתיד מצויין.

ואם להיות תכליתי אז במאמרי: מדינת ישראל – 'סיום מלחמת העצמאות' אני מציג כיצד, לדעתי, עלינו לראות את חצי הכוס המלאה, להמשיך קדימה ולהוציא את הטוב מהמהלך הזה.