1. תאניה ואניה ירדה על השמאל הישראלי. כל מזימות רשע שהם יוזמים חדשים לבקרים, ונחזים בשלביהן הראשונים כפיגוע אסטרטגי מנצח, מתהפכות ברגע האחרון – וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. בימי חנוכה אלה נברך לא רק על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו החשמונאים לפני 2,150 שנה, אלא גם על ניסי הזמן הזה. בימים ההם (ו)בזמן הזה.
לא נכלול ברשימה קצרה זו את כל מופעי הנס האחרונים, ולא נגלוש לאירועים שאיננו צד בהם, אך גם הם עובדים, לטווח רחוק, לטובתנו: הרצח הברוטלי של שגריר רוסיה בטורקיה, והפיגוע הדורסני בברלין, מבהירים לעולם כולו עם מי יש לנו עסק בג'ונגל המזרח תיכוני.
2. נסתפק בדוגמיות קרובות אלינו. פרשת עמונה, כמשל. מה לא עשה השמאל הקיצוני, בסיוע מנופי הלחץ של בג"ץ, כדי לעקור את עמונה מהר הטרשים, ולגרש יהודים טובים מבתיהם? הכל, כולל הכל, לרבות עיוות דין קולוסאלי שעוד יילמד לדראון עולם בבתי הספר למשפטים: כיצד מידרדרים בשרירות לב וברישעות, לרמה ולאיכות שיפוטיים של בית-דין-שדה, וחורצים בקלות דעת רשלנית וקנטרנית את גורלם של בני אדם, שלא חטאו ולא פשעו; והכל, מבלי להפעיל עקרונות משפט בסיסיים: ראיות, חיקור דין, עדויות, מיסמכים ועוד.
בסופו של דבר הבתים אומנם ייעקרו, אבל לא המתיישבים. במקום עמונה אחת יהיו שתי עמונות. הם חשבו לרעה, ואלוקים חשבה לטובה. עוד נצחון פירוס שמאלני.
3. נס גדול היה שם, בארה"ב, שבחרה בניגוד לכל מאוויי השמאל, ומערכות הארץ והניו-יורק טיימס, בנשיא טראמפ, ושלחה את יקירת השמאל קלינטון לפח האשפה של ההיסטוריה. לא להאמין איך הם ייחלו לנצחון שילמד אותנו, הישראלים לקח לדורות: אובמה ייסר אתכם בשוטים, והיא תייסר אתכם בעקרבים.
והנה, מהפך. כל כך דרמטי, שהוא בגדר נס. פלא פלאים. בניגוד לכל הסיכויים ולתקוות השמאל, שהחל לחגוג על דפי הארץ והניו-יורק טיימס את ניצחונה של יריבתו, כבר שבועיים לפני הבחירות. לפתע התהפך הכל: לא עוד הקפאת הבנייה וההתנחלות ביו"ש, אלא עידודן. לא עוד הטלת וטו על בניה בירושלים, אלא דירבון מיצוי זכותנו הטבעית לבניה בבירת ישראל. לא עוד הבנה למצוקות הערבים ושת"פ נכלולי עימם, אלא העמדתם במקומם הטבעי. התגשמות החלום הישראלי, והשמאל ההולך ומצטמק אינו יודע נפשו ברוב צער.
4. טראמפ הוכיח עצמו כבר עכשיו, כאדם שמארת הפוליטיקלי קורקט הסרטנית, אינה רשומה באג'נדה שלו. והוא כבר נקט בצעד מדהים, שמעולם לא אירע כמותו: מינה לכהונת השגריר בישראל את אוהבו ויד ימינו דייוויד פרידמן, יהודי שומר מצוות, 'סרוג', דובר עברית צחה, שביקר למעלה ממאה פעם בישראל, ידידם של רבים בימין (למשל הח"כ לשעבר כצל'ה), אוהד גלוי של מפעל ההתנחלות ומשוכנע בצידקתן, עד כדי העלאת תרומות פרטיות לשיגשוגן, הסבור שעל ישראל לבנות יותר ביו"ש ומציע לספח חלק משטחי ההתנחלויות. פרידמן משמש בין היתר נשיא אגודת ידידי מוסדות בית אל, בארה"ב.
והשמאל כובש ראשו בקרקע, ברוב ייאוש. מתחילים להבין מה נפל עליהם. ראשת מרצ, ח"כ
זהבה גלאון, אמרה כי תשקול לא להיפגש עם פרידמן, כדי לא להעניק לו לגיטימציה. כמה פאתטי. הבעיה של גלאון היא, שלפני עיסוקה המגוחך בלגיטימציה של פרידמן, עליה לעמול קשה להבטיח לגיטימציה לעצמה ולמחנה שלה, ההולך ומצטמק בקצב מרנין לב.
מינויו של פרידמן גם מבטיח שלא יהיה עמונות נוספות. לא בשל חוק ההסדרה. אלא בשל החשש שפינוי שכזה עלול לערער את היחסים עם הגדולה שבידידותינו. פרידמן הוא השגריר הראשון שמחזיק בדעה ממש הפוכה לתפיסת הממשלים האמריקנים עד כה, שראו בהתנחלויות מהלך לא חוקי המטרפד את פתרון שתי המדינות. אילו אירעה פרשת עמונה לאחר ה-20 בינואר, כמעט ברור שהשגריר פרידמן היה מוחה בתוקף בשם הנשיא טראמפ, על האבסורד הלא סביר שבזריקת יהודים מיישוב פורח לשם הפיכתו להר קירח.
5. לסיום, סיפור פיקנטי על שורש ידידותם המופלאה של פרידמן וטראמפ. לפני כ-15 שנה, פרידמן שכבר אז היה יועצו ופרקליטו של איש העסקים טראמפ, ישב שבעה על פטירת אביו, בביתו בלונג איילנד. בחוץ השתוללה סופת שלגים. הכבישים נחסמו. פרידמן שיער שביום כזה איש לא יגיע.
ואז נפתחה הדלת ובחללה ניצבה דמות ענק מגושמת.
דונלד טראמפ. הוא נסע ממנהטן ללונג איילנד בתוך הסופה 3 שעות, כדי לנחם את פרידמן. כך החלה ידידות מופלאה, שעוד תשרת רבות את עם ישראל וארצו.
על ניסך ועל נפלאותיך, בימים ההם (ו)בזמן הזה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
