קראתי את אחד המאמרים ב-מידה וזה הפתיח שלו: "נחשו כמה פעמים המילה "דמוקרטיה" מופיעה במגילת העצמאות? עד שתלכו לספור, נגלה לכם משהו שאפילו נשיא המדינה לא יודע: אפס".
אני הולך להציג להלן נתונים "יבשים" ומוכרים שאין חולק עליהם, לא הימין ולא השמאל. לאחר מכן ולאור הנתונים שיוצגו אנסה לגזור מתוכם הצעה, אפשר לקרוא לה הצעת יעול: בואו נהיה כנים עם עצמנו, עם אויבינו ועם אומות העולם. כדאי לנו להיות כנים.
הימין הישראלי פוחד פחד מוות לספח את השטחים מחמת שיצטרך בעתיד לתת למסופחים אזרחות ו
זכות הצבעה, ובמקודם או במאוחר טיבי יהיה ראש ממשלתנו, ההמנון יתעדכן וחוק השבות המוכר יהפוך לחוק השיבה על-פי כללי האתיקה הדמוקרטית; בתקופה כלשהי לא יהיה מנוס לבג"ץ מלאשר את העתירה הזאת.
אלוהים גדול
ועדיין אני עם הימין הישראלי שלא רק לא רוצה לספח, אלא גם לא מוכן להסכים להקמת מדינה מוסלמית לידינו שמשמעותה היא מלחמת התשה מתמשכת, והמנצח בה הוא מי שיש לו אורך נשימה וכוח עמידה יותר חזק, ולערבים יש את זה, יש להם כוח עמידה והרבה זמן וסבלנות.
השמאל מאידך מוכן להסתכן בשכנות עויינת עם מדינה שהעויינות שלה אולי תבצבץ בעתיד, זאת כי שני דברים עומדים בראש מעייני השמאל, הראשון: תן לי את היום ואת מחר קח לך. כלומר, כתוצאה מיידית מהקמת מדינה פלשתינית ישראל תשוב לפרוח, הוצאות הביטחון ילכו לפיתוח המדינה ולרווחת אזרחיה. זה להיום, לשנה שנתיים אולי לחמש, מה יהיה הלאה? אלוהים גדול, נקווה שהפלשתינים יעמדו בהתחייבותם. היה ולא, המעצמות הגדולות יידעו להענישם ולעמוד לצידנו. היה ולא - אלוהים גדול. במילים אחרות וכפי שציינתי: תן לי את היום ואת מחר קח לך.
חוק השבות והשיבה
אני שואל את השמאל: וכי למה אתם מוכנים כל כך להסתכן ולהסכים למדינה פלשתינית, עם סבירות לא קטנה שהסכם איתה לא יחזיק מעמד לטווח הארוך? תשובתם מפתיעה: אנחנו רוצים מדינה יהודית דמוקרטית.
אבל, אני שב ושואל אותם: איך תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית כאשר חוק השבות מיושם אך על חלק אחד מהאוכלוסייה? כי הרי על-פי העיקרון הדמוקרטי יש להחיל את החוק הזה על כל אזרחי המדינה, כולל הערבים שהחוק בשפתם נקרא זכות השיבה, והזכות הזו אינה יכולה להתעגן בשום חוזה שלום עתידי עם מדינה אחרת כי המדובר בחוק השייך לאזרחי המדינה, לכל אזרחיה.
במקום תשובה ומענה אני מקבל תיזה נחרצת: תן להם מדינה והכל יסתדר; אל דאגה.
עד כאן הצגת הנתונים היבשים מתוכם עולה ההצעה גם לימין וגם לשמאל כעוד אפשרות לחשוב עליה: הבה נפסיק לגמגם ונהיה כנים עם עצמנו ואף עם אויבינו וגם עם אומות העולם. הבה נכריז על מדינה יהודית אשר שיטת השלטון שלה מיועדת לשרת את המבנה שלה, היינו את המבנה היהודי.
אשר לאומות העולם, הטעם שלנו בפניהם ברור מאוד: עייפנו מלחיות בצל האבסורד שנקרא "דמוקרטיה יהודית" יען המונח הזה סותר את עצמו מצד, ומאידך גם מכביד עלינו לנהל את המדינה לטובת תושביה היהודים בצד התושבים הלא יהודים. זו למעשה ההצעה היחידה שנותרה בפנינו, ואני חושב שאין לנו את הלוקסוס להרהר אם לקבלה או לדחותה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
