פרשת אלאור אזריה

זה עתה הסתיים משפטו הצבאי של אלאור אזריה, החייל שהרג מחבל רוצח ששכב מתבוסס בדמו והוא הביא לו את הקץ. המשפט התנהל ברובו בשני מישורים - האחד בבית המשפט והשני בתקשורת, ויותר מכל זכה להדים גדולים ברשתות החברתיות, ועולים מספר נושאים האומרים דרשני.

התבטאויות הרמטכ"ל ותפקודו

מתחילת הדרך שגה הרמטכ"ל בדברו בתקשורת. הפניה לתקשורת עוד טרם יבש הדם על האספלט, כאשר העובדות המבצעיות אינן ברורות, כאשר הפקודות שנתנו טרם נבחנו הייתה שגיאה יסודית שדורשת חקירה בפני עצמה. נוצר כאן מצב בו הן שר הביטחון והן דובר צה"ל מגביהים את הלהבות על-מנת להראות שהם צדיקים, והם לא יאפשרו העברת הנושא ללא העמדה לדין, ובכך נתנו את האות והתוו את הדרך מה יעשה עם החייל ש"סרח".

הגדיל עשות הרמטכ"ל ובטרם הוקרא פסק הדין הוא כבר הוציא התבטאות חדשה בה הוא אומר כי החייל אינו הילד של כולנו ועוד אמרות שפר מסוג שרמטכ"ל לא צריך לאמר, ובטח לא ערב השמעת גזר הדין.

בכלל, הרמטכ"ל מילא תפקיד ראשי בהרשעתו של החייל, הוא התווה את רוח המפקד בהתבטאויות שלו כשהוא אומר בפירוש כי החייל סרח ועשה זאת בדעה צלולה. זה אותו רמטכ"ל שאישר בראשית גל טרור הסכינים כי יש לירות על-מנת להרוג כל מחבל באשר הוא, ולא משנה באיזה אמצעים נוקט אותו מחבל, תהיה זאת אבן, יהיה זה סכין, תת-מקלע, מטען חבלה ועוד. כלומר, יש כאן דו פרצופיות מובנית בעצם הפקודה האם מי ששוכב פצוע אולם יכול לחזור למעגל הטרור הוא מחבל שיש לחסלו אם לאו.

זוכרים אנו את ההתבטאות של רבין בהיותו שר ביטחון, באינתיפאדה הראשונה כי יש לשבור להם את הידיים והרגליים, וכיצד הבין זאת סא"ל יהודה מאיר שפירש זאת לחומרה וסולק מהצבא תוך שהוא מורד לדרגת טוראי.

והיכן אחריותו של הרמטכ"ל כמפקד העליון של צה"ל? האם לא נכשל בהקניית הערכים לחיילי צהל אם אלאור פירש אותו לא נכון או פעל כפי שפעל. מהם הערכים של צה"ל עליהם עבר אלאור כיצד המ.מ והמ.פ הסבירו לו חזור והסבר כיצד יש לנהוג במצבים מסוג זה. האם הסבירו? האם נקראו לתת הסברים על התנהלותם?

התנהלות הפוליטיקאים

את הפיאסקו הגדול ביות עשה אביגדור ליברמן שכאשר ישב באופוזיציה דיבר בזכות החייל ובגנות הרמטכ"ל ושר הביטחון, הופיע בבית הדין על-מנת לחזק את החייל ועם המעבר לכיסא עור הצבי של שר הביטחון שינה את דבריו מן הקצה אל הקצה, הוא הרבה יותר ממלכתי הרבה יותר מגבה את צה"ל והרמטכ"ל ועוד.

נפתלי בנט קיצוני בן קיצוני תמיד הולך אל הקצוות על-מנת לקושש עוד כמה קולות מנוער הגבעות, וסמוטריץ' מוביל אותו באף אם הוא לא מספיק קיצוני כי אז הוא קורא עליו תיגר.
בנימין נתניהו כדרכו הולך בין הטיפות שמא יגידו שהוא רככוכי ונגרר אחרי השמאל, או חלילה וחס קיצוני שנגרר אחרי בנט.

הקונצנזוס שלא נשבר

כל העורבים השחורים שיודעים אך ורק לקונן מיד יוצאים בקריאות רמות שהקונצנזוס נשבר, צה"ל שהיה כביכול קדוש נפגע אנושות, מכאן חיילים שאומרים שלא יתגייסו, ומאידך כאלה שקוראים לפגוע ברמטכ"ל.

אם כן סרבני גיוס היו מאז ומתמיד. יתר על כן, כיום כחצי מהעם לא מתגייס, והיוצאים למילואים אפילו פחתו יותר. אין אף אחד חוץ מהקיצוניים שבקיצונים מצד ימין ושמאל שאינם רואים בצה"ל סלע איתן בחברה הישראלית, אולם יחד עם זה מותר ואף צריך להביע ביקורות ולשאול שאלות.

אולם צריך להבין, צה"ל הוא לא דמוקרטיה, צה"ל הוא דיקטטורה של איש אחד והוא הרמטכ"ל, ומי שקורא להגן על מערכת המשפט בצה"ל אינו מבין את הענין. עוד לא קרה בצה"ל שהרמטכ"ל יביע דעה מסוימת והשופטים לא יתיישרו לפיה כי ככה זה צבא ולא יהיה אחרת. כאשר ניסו לנהל זאת אחרת בצבא הרוסי הם הגיעו לעברי פי פחת.

עם זאת כאשר באים לשקול את העונש או החנינה יש להתחשב ב-70% מהעם שחושב אחרת מהרמטכ"ל בניואנס כזה או אחר. צריך לחכות למעמד העונש בבית המשפט או לערעור אם יוגש ורק אחר כך להעלות את נושא החנינה. אם הרמטכ"ל היה חכם או שר הביטחון הם היו עוד בראשית הדרך קוראים לשני הצדדים להגיע לעסקת טיעון.