|
|
שוק בעזה [צילום: עבד רחים חטיב/פלאש 90]
|
|
|
|
|
קיים דפוס של שליטה צבאית-כלכלית בשטחים הכבושים וזאת במציאות שקיימת רשות פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון ורשות בשליטת חמס ברצועת עזה.
במציאות קיימת אשליה שלרשות הפלשתינית יש סמכויות-על בכלכלה הפלשתינית. למעשה קיימת תלות כלכלית מוחלטת בחסות השליטה הצבאית, תלות כלכלית המאפשרת רווחים ליצרנים, מעסיקים וסוחרים ישראלים וזאת תוך כדי חסימה מוחלטת של כל סחורה פלשתינית לישראל העלולה להתחרות בייצור הישראלי .
מנועי הכלכלה הישראלית
מאז הסכמי פריז במאי 1994, הסכמים זכו לשמות מכובסים בכביסה גסה, כמו: "איחוד המכס" או "מעטפת המכס". אלו הסכמים שהשיתו על הכלכלה הפלשתינית את המטבע הישראלי, משטר המכס ומשטר המיסוי הישראלי וזאת תוך פיקוח הדוק על סחורות מיובאות וסחורות מיוצאות, פיקוח ההופך את השוק הפלשתיני לשוק שבוי לסחורה הישראלית. גם המכוניות העמוסות במוצרים ישראלים המגיעות לעזה, אינן שי של ישראל, למרות שבישראל רווחת התחושה שישראל מעניקה לעזה מתנות חינן, זו ישראל המוכרת לעזה, זה חלק ממנועי הכלכלה הישראלית, המוכרת את מוצריה לעזה.
"איחוד המכס" או" מעטפת המכס" אלו בבחינת כלים, שנועדו למנוע כל אפשרות לתחרות חופשית של תוצרת חקלאית, מוצרי תעשיה וכל הקשור למסחר ועבודה. הצבא הוא הריבון המתאם גם כל פרט ופרט במישור הכלכלי. תיאומיו, מובן מאליו, שהם נעשים על-פי אינטרסים מובהקים של קבוצות כוח בחברה הישראלית.
בכלכלה הישראלית ישנם מוקדי כוח המפיקים רווחים נאים מהתלות הכלכלית של החברה והכלכלה הפלשתינית בישראל. מציאות - בה קיים צירוף מחפיר של שליטה צבאית ישירה על יהודה ושומרון, מצור על רצועת עזה ושליטה כלכלית על הכלכלה הפלשתינית - אין לה סיכוי להאריך ימים. כל יום היא גובה מחירי דמים יקרים משני העמים.
חובה עלינו לשים קץ למציאות זו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
