אנשים במושבה

כמו במערבון קלסי, חלפו בתולדות המושבה גיבורים חסרי רקע ועבר. לא ידענו מאין באו ולא שאלנו לאן פניהם מועדות כאשר רכבו ונעלמו אל עבר השקיעה.

כמושבה לצד הכביש הראשי, נחתו בה מידי פעם אנשים, שהדרך פשוט נגמרה להם וכאן ביקשו לפתוח דף חדש. כמה מן הדמויות שיתוארו בפרקים הבאים אותנטיות לחלוטין, ואחרות הן טיפוסים המורכבים ממספר דמויות שהיכרתי. השמות בדויים, ומי שיזהה בהם דמות מוכרת ישמור זאת לעצמו.

ז ל מ ן ה פ ו ע ל: הוא הגיע לכאן כנער, והחל לעבוד בפרדסי המושבה. כמו בשיר הידוע, לבש תמיד מכנסי חאקי שהגיעו עד ברכיו, אך להם לא היו סיכוי ליפול תודות לחוט הברזל שהידק אותם למותניו. בכיסים שכנו דרך קבע מסמרים, ברגים, כלים שונים, סיגריות, בקיצור - כמעט כל רכושו עלי אדמות. את פלג גופו העליון כיסתה גופיה אפורה (או אולי הייתה פעם לבנה), עם כמה חורי איוורור. בשיא החורף היה לובש מעליה ז'אקט מרופט. לראשו חבש קסקט, ובפיו החזיק בדל סיגריה נצחית.

עם שחר היה יוצא מן הצריף, טוריה על השכם ועליה צרור דל עם לחם,חלבה וזיתים. לעיתים היה מוצא עבודה עוד באותו בוקר ואז ידע ששכר יומו מובטח. לא פעם היה מכתת רגליו עד הערב - ועבודה אין.

לימים התבסס, נשא אישה, את ידי הזהב שלו רתם למלאכת הבניין, ועם השנים צירף אליו פועל ואח"כ צוות, והפך לקבלן מצליח.
עם זאת לא שינה את אורח חייו, אומנם שיפר את לבושו ואת תנאי מגוריו, אך המשיך להשכים קום ולצאת לעבודה, יחד עם פועליו. את ה"גועל נפש" (כפי שכינה את עבודת המשרד והחשבונות) השאיר בידי שני בניו.

למרות שחותמו טבוע עד היום על רבים מבתי המושבה, לא גבה ליבו, ומאוד השתומם כשזכה בערוב ימיו לתואר "יקיר העיר".

ה פ ל י ט: פ. הגיע למושבה בגפו לאחר השואה. סופר עליו שאיבד את כל בני משפחתו, והוא עצמו שרד בנס לאחר תלאות רבות. פניו חרושי הקמטים, גופו השדוף ונפשו הפגועה היו עדות אילמת למה שעבר.

הוא התגורר בצריף מט לנפול ועסק בגידול ירקות בחצר. את יומו היה מתחיל בגן הירק אותו טיפח בחריצות, ולאחר מכן היה סובב מספר שעות בעגלה רתומה לחמור זקן ומוכר את תוצרתו. מעולם לא ביקש עזרה מאיש, והיה גאה בעובדה שהתפרנס מיגיע כפיו. הוא גם לא פנה לקבל שילומים על סיבלו, אם מחוסר ידיעת זכויותיו, או אולי פשוט רצה לשכוח ולמחוק את העבר.

לא פעם הגיע אלי לרכוש שתילים, ותמיד התעקש לשלם את מלוא המחיר. לשאלות השגרתיות "מה שלומך" ו"איך הפרנסה" היה עונה תמיד בקולו הרפה: "תודה, הכל בסדר".

יום אחד סיפרו לי שנפטר. כך בשקט, לבדו, כפי שהגיע, כפי שחי, כך גם הלך.