"זו לא האינתיפאדה של המספריים, זו לא האינתיפאדה של הסכינים, זו לא האינתיפאדה של הבודדים, זו אינתיפאדה מאורגנת של הצתות" אמירה זו שחרר השר לביטחון פנים,
גלעד ארדן, תחת כל מיקרופון רענן וצמא לדברי השר ומעל לכל מראיין מזדמן מכל הרשתות האלקטרוניות ומכל העיתונים.
לאמירה ההחלטית והנחרצת בדבר אינתיפאדת ההצתות המאורגנת והיזומה היה שותף פעיל גם כבוד ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, וגם מפכ"ל משטרת ישראל, רב-ניצב
רוני אלשיך. דוברת המשטרה דבררה את דבר ההצתות השכם וערב.
נראה היה, שדוברת המשטרה מדבררת עצמה לדעת, כשהיא חזרה בלקוניות רבה על הדברים עשרות רבות של פעמים, גם כאשר אף לא אחד מעשרות העצורים בחשד להצתות הועמד למשפט, וכבר שוחרר אחרון העצורים. הובהר, שהוא הצית כמנהגו ערימת זבל קטנה הסמוכה לביתו, כי לפינה זו בכפרו, אום אל-פחם, לא הגיעו מפני האשפה באופן מסודר.
גלעד ארדן חייב תשובה איפה כל העצורים, כשבעיצומן של השרפות הכואבות הוא קבע, שהם יבואו במהרה על עונשם. גלעד ארדן חייב לגייס את ראש הממשלה והמפכ"ל, כי אחרי חודשיים, שאין אפילו עציר אחד בידי המשטרה, מן הדין לצאת ולמסור דין וחשבון לציבור.
ולא להתבייש ולומר בקול ברור - אני וראש הממשלה הסתנו נגד האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, חייב להתמודד עם השאלה איך הוא שחרר הודעה מוסמכת לחברות של יעקב אבו אל-קיאן לדאעש. חלפו ימים, חלפו שבועות ומה שהיה ממצא ברור והחלטי בדבר חברות בדאעש התנדף באוויר, אך ההסתה והשנאה כבר גבתה את כל המחיר, הגם שהפעם זה היה מחיר מופקע.
ועכשיו יצטרך השר לביטחון פנים להתמודד עם סרטוני הטלוויזיות, המוכים שהמורה יעקב אבו אל-קיאן הדליק את אורות המכוניות ורק לאחר הירי של השוטרים התדרדר רכבו . והתוצאה הכאובה -
שני אנשים חפים מפשע מצאו את מותם, והשר לביטחון פנים מערער את הביטחון בהסתה ובאי אמירת אמת לציבור.
