לפני ימים מספר שמעתי "ידיעה" שעל פניה נראתה מופרכת. בירור קצר העלה שהבלתי אפשרי אכן עתיד להתרחש כאן אצלנו בחלם השלטוני שהנו הכול חוץ ממצחיק. וזו לשון הידיעה: היועץ המשפטי ל
ממשלה אביחי מנדלבליט יופיע בבג"ץ שם יטען נגד חוק הסדרה אותו מקדמת הממשלה, מעסיקתו. גם חסרי האמונה שבין הקוראים מוזמנים לבדוק כמוני-הידיעה אמת לאמיתה וזו כוונת היועץ, כך פורסם ברבים.
נעשה סדר בטירוף. הממשלה היא מעסיקתו של היועץ המשפטי לממשלה שכשמו כן הוא-יועץ לה. אלא שבמקומותינו קיים ערבוב תחומים בלתי ראוי לפיו היועץ הנ"ל משמש גם כראש המערכת המשפטית הציבורית. אלא, שגם שני הכובעים אותם הוא חובש אינם מצדיקים או יותר נכון אינם יכולים לאפשר מעשהו זה - הופעה בבג"ץ נגד עמדת מעסיקתו הממשלה.
ה"כוח" היחיד המוקנה לו, גם על-פי השכל הישר, הוא לייצג את מעסיקתו בהיותו מיופה כוחה ועל-פי ראות עיניה ושיקול דעתה. מהיכן שואב מנדלבליט את הסמכות או את הרשות או את הכוח או את המעמד המשפטי לטעון נגד הממשלה ו/או עמדתה ו/או חוק שהיא מקדמת או שותפה לקידומו? הפתרונים לא לי.
ובכלל, עוד לפני מה שיכול היה להיות בדיחה מוצלחת אלמלא היה אבסורד מקומם - היועץ הנו יועץ. יש הבדל בין "יועץ" לבין "קובע" מדיניות. אומנם באחד מכובעיו, החלטה על הגשת כתבי אישום פליליים או החלטה על פתיחת חקירה פלילית היא בגדר סמכותו ושם הוא אכן קובע, אך בקשר עם עניין הקשור למנהל, לשלטון, למדיניות, לחוקתיות וחוקים - מה מעמדו ומהיכן הסמכתו להתייצב בבג"ץ אינני יודע. בשם מי יופיע?, מה מעמדו שם?, מי שלחו ומי שמו? שאלות עליהן אין תשובה...
ובכן - חזינו ביועץ כוחני ודעתן המנהל מאבק עיקש עם מעסיקתו. כך בעניין עמונה, כך בעניין חוק ההסדרה, כך בעניינים נוספים. מכולם עולה שהמילה "יועץ" איננה בהכרח משקפת את תפקודו. יועץ כשמו כן הוא מייעץ וממתין להחלטת מי שנועץ בו. גם אם הממשלה מחליטה אחרת חובתו לשנות דעתו, להתאים עמדתו לעמדת שולחתו ולייצגה נאמנה במיטב כישרונו המשפטי. אם הוא מרגיש שאיננו יכול מטעם כלשהו, עליו לעשות שני דברים - למנות מישהו מוכשר במערכת להופיע תחתיו וכן לשקול התפטרות. אם איננו מוכן למנות אחר או שהתנגדותו מטעם כלשהו (מוסרי, מצפוני, אידיאולוגי או משפטי) היא עזה כי אז עליו להתפטר. זה סדר הדברים האמור להתקיים במשטר תקין בו כל אחד יודע את תפקידו, את גבולות הגזרה שלו, את מחויבותו ואת מגבלות כוחו.
אצלנו הכול מתנהל באופן לגמרי אחר. היועץ "מייעץ" באופן הדומה יותר להכתבת תנאים. בהמשך הוא נוקט עמדה, נעמד על הרגליים האחוריות ובכוחנות מציב תנאים לממשלה. אחר כך הוא מודיע שלא ייצג את עמדת הממשלה עד אשר לבסוף הוא מגדיל לעשות ומודיע שיופיע בבג"ץ ויטען נגד עמדת הממשלה, היא מעסיקתו. באמת ובתמים שאינני מבין!!!!
וכמוני עוד רבים, כך מסתבר, אינם מבינים. אינם מתחילים אפילו להבין. קראתי מעט כתבות והרבה תגובות של אזרחים פשוטים כמוני, שאינם מבינים מה קורה פה. מאחר שהבינה לא מצליחה לפתור את הקושיה מתחילות הספקולציות. "אולי מנדלבליט מעורב בשערורייה מינית" טוען מגיב אלמוני, "אולי בפרשת שחיתות ו/או שוחד" תוהה פלמוני. אחרים לא מסתירים תמיהתם הכיצד נתניהו איננו מפטר את היועץ הסורר וללא דיחוי. מחפשים את התשובה ולא מוצאים., הקושי מובן.
בעוד שלא הומצא בדל ראייה ל"חשדות" ולספקולציות שחלקן הוזכרו לעיל, הדעת נותנת שיש משהו אותו איננו יודעים. הרי נתניהו מינה את מנדלבליט זה מקרוב לתפקיד. קודם לכן שימש מנדלבליט מזכיר ממשלה ובוודאי איש אמון. לימים מתגלגלות לפתחינו כל החקירות ב"אלפיהן"....., ואיש אינו יודע מה יילד יום - בין אם במישור הפלילי עסקינן ובין אם במגרש הפוליטי.
נוכח מורכבות המבוכים הללו בהם רוב הדרכים פתלתלות ונסתרות- מאוד ייתכן שאכן יש דברים (אולי חמורים, אולי עמוקים) אותם אין הציבור הרחב יודע, שהרי אחרת באמת לא ניתן להסביר מה שקורה כאן.
או שאולי נאמר כי בפנינו מה שאנו מתריעים עליו מזה זמן. שלטון הפקידים ואנשי המשפט שריר וקיים ומתנהל בפועל במקום הרשות המבצעת!! שלטון היועצים המשפטיים הוא כה דרקוני עד כי הנו מעל הריבון העם על-ידי נבחריו בכנסת). כוח ה"יועצים" וה"משפטנים" הגיע לרמה כזו שבה נטרפו כליל כל הקלפים כולם. השולט היה לנשלט, היועץ היה לקובע המדיניות, הממשלה נהייתה כפופה ליועצה כשעל כולם מולך המלך- בית המשפט הגבוה לעוול-הוא הבג"ץ.
שאלמלא כל אלה - ההשערות, הספקולציות, הסודות, המערכת שדעתה נטרפה כליל - כי אז היה היועץ המשפטי לממשלה המעז להודיע על הופעה בבג"ץ נגד הממשלה ועמדתה, היה מפוטר מתפקידו לאלתר.
ואולי עוד ניווכח שמעט שפיות נותרה במקומותינו?.....
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
