יאנוש בן-גל, שנה למותו

יאנוש - שנה למותו הספר

יאנוש בן-גל שנה למותו ספר(אילן כפיר-דני דור). אלוף יאנוש בן-גל, היה חניך שלי בקורס קציני שריון ביחד עם חניכים איכותיים נוספים שעשו קרירה צבאית מרשימה כמו האלוף אמנון רשף ורבים אחרים במהלך שנתיים שהייתי מדריך בקורס קציני שריון-ובין היתר כראש צוות אחראי להסבת קציני חיר בכירים לשריון, כמו האלוף טליק, האלוף צי"ץ, ואחרים.

יאנוש היה חניך טוב אבל חיל "שובב" חינני, לא אהב מרות ומסגרות אבל מהיר תפישה ומשכיל. בכדור רגל יש מושג שנקרא "התחיל במהלך" ואני יכול לומר שהתחלתי את המהלך שהביא את יאנוש לפסגת הצלחתו כאלוף במלחמת יום הכיפורים בגולן בכך שמנעתי את הדחתו מקורס הקצינים לאחר שנתפס ישן בשמירה. הכלל במקרה כזה הייתה הדחה אוטומטית מהקורס. בישיבת קצינים לחמתי קשות למנוע את ההדחה בטענה שמדובר בקצין עתידי מוצלח, כשרוני ובעל אינטליגנציה גבוהה. ואכן העתיד הוכיח שצדקתי-ובהיותו מח"ט חטיבה 7, ביחד עם המג"ד קהלני (גיבור ישראל) הפך את הקרבות בגולן לנצחון צבאי מזהיר.

במשך השנים בכל פעם שנפגשנו, הוא לא שכח להדגיש בפני הנוכחים שהייתי המפקד שלו, גם שהיה כבר אלוף, ואני משער שהוא ידע כנראה מה קרה בקורס קצינים וזאת הייתה הדרך שלו להודות לי. מאותו קורס יצא גם אלוף נוסף שהיה חניך שלי, הוא אמנון רשף שבתור מפקד חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים, באוגדה של אריק שרון, נלחם בגבורה בדרום בחווה הסינית, ופתח את הציר שאפשר את חציית התעלה והביא את צה"ל לקילומטר ה-101 בדרך לקהיר. יאנוש יכול היה להיות רמטכ"ל טוב ומצליח אבל התפקיד חמק ממנו וחבל. זכרו כלוחם גדול, כילד פליט מהשואה, שהגיע לארץ במסגרת ילדי סין יזכר לא רק על-פי הספר אלא גם על-פי מעשיו.

אגב אורחא: כקוריוז אפשר להוסיף יאנוש נפצע בקורס בשל חוסר זהירות וערנות ברגלו ובמהלך קורס צניחה כמעט נהרג, כאשר הסתבך במיתרי המצנח וצלל עם הראש כלפי מטה - אבל אינסטינקט ההישרדות גרם לו להשתולל באוויר עד שהצליח להתהפך חזרה ולהגיע בשלום לקרקע. באותה צניחה - צנח איתי גם האלוף עמית, שנפל על הקרקע לידי על הישבן ושבר את האגן והיה בגבס תקופה ארוכה--וזה נתן פרופורציה נוספת בתפקידו כראש המוסד.