"הדסה" חולה במחלה ממארת

בית החולים "הדסה" חולה מאוד ולרופא-המנהל שהגיע כדי למצוא מרפא למוסד הרפואי החשוב הזה אין תרופה שהרופאים מוכנים לבלוע כדי להחלים. סלע המחלוקת בין הניצים פשוט. ההנהלה בראשות פרופ' זאב רוטשטיין, מי שהיה מנהל "שיבא" המצליח, רוצה לנהל על-פי תפיסת עולמה הקובעת, כי החלטת המנהל היא הקובעת.

הרופאים אומרים: אנחנו רגילים להתנהגות ניהולית אחרת. המנהלים הקודמים תמיד התייעצו אתנו בכול עניין ואם לא הסכמנו - הם ניסו לשכנע אותנו אבל מעולם לא הכריחו אותנו. המלה האחרונה תמיד הייתה שלנו. אך אם נמקד את המחלוקת בשתי מלים, המדובר הוא בהבדל שבין התייעצות עם הרופאים לבין קבלת הסכמתם מראש של הרופאים.

מי שהצית את המלחמה הם ששת רופאי המחלקה להשתלת מח-עצם ילדים שהחליטו להתפטר בחבורה אחת בעקבות החלטה של ההנהלה שלא מצאה חן בעיניהם. מעמדם של רופאים אונקולוגים נחשב בכול בית חולים לרם דרג וחשוב כיוון שהם עוסקים במחלה ממארת הקשורה בערכים של חיים ומוות. אבל כדי להבין מה באמת מציק להם דרוש הסבר מקצועי.
כדי להיות אונקולוג העוסק בחקר מחלת הסרטן והטיפול בה, חייב הרופא המומחה לצבור במשך שנים, ידע מדעי רב לגבי הסוגים המרובים של המחלה, כדי לקבוע את הדיאגנוזה המדויקת ואת התרופות המאפשרות טיפול מוצלח בחולה. המטולוגיה לעומת זאת היא תחום מדעי העוסק בתהליכי ייצור תאי מערכת הדם ומערכת הלימפה, בעיקר במח העצם; כלומר: מה בעצם יכול להיות הגורם שבאמצעות השתלתו בגוף החולה ניתן לטפל ביעילות-יחסית בריפוי הסרטן. מן הטעמים האלה נוצר השילוב הרפואי הקרוי המטו-אונקולוגיה.
אבל, לרופאים העוסקים בתחום מורכב זה - מומחים המקדישים את הקריירה שלהם להצלת חיים - יש בעיה. הם אינם יכולים לעבוד במסגרות של רפואה פרטית כדי להגדיל את הכנסותיהם. הרפואה הפרטית אינה ערוכה לכך כיוון שעלויות המכשור הרפואי הנדרש ועלות התרופות - גבוהה ביותר. ובשעה שהם רואים את סכומי העתק שצוברים עמיתיהם מתחומי רפואה אחרים - כירורגים, גינקולוגים, פוריות, קרדיולוגים, פלסטיקאים, ומומחים שונים נוספים שיש להם ביקוש רב ברפואה הפרטית - נחמץ ליבם, והם נאלצים להסתפק בכול מיני תוספות קטנות כמו שעות נוספות, כוננויות ועוד, שהן בעיניהם קומץ שאיננו משביע את הארי.

המחלוקת הסוערת - שבה כל אחד מהצדדים אינו מאזין בקשב לעמדות הצד שכנגד אינה עוסקת בכסף ולא חשוב מה טוענים בתקשורת כל מיני בוחשים בקלחת. הרופאים הפורשים טוענים, כי איבדו את האמון בהנהלה ומסבירים כי המטו-אונקולוגיה של ילדים שונה במהותה מזו של מבוגרים ולכן אי-אפשר ואף אסור - ואולי אף מסוכן - לטפל בילדים ובמבוגרים במחיצה אחת. כפי שהחליט פרופ' רוטשטיין.

לעומת זאת מבהיר המנהל רוטשטיין, כי כלל אין כוונה כזו ובוודאי שאין החלטה כזו. במחלקת המטו-אונקולוגיה ילדים יש בסך-הכל ארבע מיטות. "אם מגיע אלינו ילד חולה חמישי מה אעשה אתו? לא אטפל בו? לכן החלטתי שאם מדובר בילד החמישי אקצה לו חדר נפרד עם המכשור המתאים במחלקה של המבוגרים ורופאי מחלקת הילדים יטפלו בו באופן המיטבי. אני לא מסכים שרופא יגיד לי שהוא לא מוכן לטפל בילד מחוץ לכותלי המחלקה. אני לא אוותר על זה, גם אם כל הרופאים יחליטו ללכת בסוף. זאת האמת הברורה שלי, לטפל בכל ילד. יש לנו תוכניות לבנות מבנה חדש למחלקת הילדים, אבל זה לוקח זמן".

בישראל כמו בישראל אי-אפשר לסיים בלי קצת פוליטיקה תוך דיון בשאלה האם זכותו של מנהל לנהל כהבנתו. פרופ' רוטשטיין מאמין כי חובתו לנהל כי זו המשימה שהוטלה עליו ולכן פותח חזית שניה, ומאשים את ועד העובדים שלדבריו שייך ל"הדסה הישנה". הוועד הזה, הוא מסביר, "שבוי בדמיונות שווא ששום דבר לא יקרה ל"הדסה" ותמיד יזרימו כספים מבחוץ. ועד העובדים הוא אחד האויבים הגדולים של "הדסה". נכון שנפגעו רופאים וליבי איתם, אך נצטרך להמשיך לעשות דברים קשים כדי לשקם את בית החולים. כל אותם שיירים של "הדסה" הישנה ימצאו את עצמם בחוץ ובמקומם נביא רופאים שכן מבינים את המצב ויעבדו יחד עם ההנהלה".

יו"ר ועד הרופאים פרופ' רפי יודסין, משיב דברים קשים לטענותיו של פרופ' רוטשטיין ואומר: "יש אווירה קשה בבית החולים ותחושה של משבר עמוק. מדובר ברופאים מסורים ובעלי שם שיהיה מאוד קשה לאתר להם מחליף. מדובר בכישלון זועק של ההנהלה, של הדירקטוריון ושל משרד הבריאות שלא פעלו כדי למנוע את המשבר".
בקיצור אפשר להגדיר את המצב ב"הדסה" כדו-שיח חסר תכלית של אילם וחרש. ובינתיים בית החולים שהיה במשך שנים רבות אי-ייחודי של מצוינות רפואית ואף הפך לשם-דבר בעולם - הולך וגוסס, הולך ושוקע בזרועותיה הלופתות של מחלה חשוכת מרפא.