האם תצליח שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים?

על-פי גורמים בכירים בתנועת פתח הצלחת שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל תלויה בשני גורמים עיקרים: הגדלת מספר האסירים הביטחוניים המשתתפים בה ופעילות התמיכה העממית בשטחים מחוץ לכותלי בתי הכלא.

כרגע משתתפים בשביתת הרעב כ-1,200 אסירים ביטחוניים מתוך כ-6,500 אסירים, מנהיגי השביתה ובראשם מרוואן ברגותי הועברו לבידוד ולמעשה נותקו פיזית מכל אפשרות להעביר הנחיות לאסירים הביטחוניים ולתאם מסרים עם תומכיהם בשטחים.

ברחוב הפלשתיני בגדה נמשכת פעילות התמיכה בשביתת הרעב של האסירים הביטחוניים באמצעות שביתות שבת בערים הראשיות כמו רמאללה, טולכרם, שכם, קלקיליה ועוד.

אולם, פעילי פתח בשטחים מאשרים שנכון לשעה זו אין פעילות המונית רחבה לתמיכה בשביתת הרעב באמצעות הפגנות גדולות והתעמתות עם כוחות צה"ל בנקודות החיכוך במחסומים ברחבי הגדה.
הסימן הבולט ביותר לכך ששביתת הרעב של האסירים הביטחוניים זוכה ליחס אדיש של הציבור הפלשתיני בגדה הינו העובדה שלא הוכרזה שביתת מסחר כללית, אפילו לא ליום אחד, בערי הגדה ולא הושבתו הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות.

נראה כי "עקב אכילס" של השביתה הינה העובדה כי היא מתקיימת בסמיכות זמנית קרובה מדי למינויים שעשה מחמוד עבאס בצמרת פתח והעובדה שקיפח את מרוואן ברגותי והרחיקו מכל השפעה על תהליך קבלת ההחלטות בתנועה.

הציבור הפלשתיני בגדה נוטה ברובו, למרות שלא יודה בכך, לקבל את הטענות של ישראל כי הסיבה העיקרית לשביתת הרעב היא פוליטית על-רקע אישי כחלק מקרב הירושה ברש"פ, וכי מנהיג השביתה מרוואן ברגותי מנסה לעשות קאמבק פוליטי על גבם של האסירים הביטחוניים כדי להוכיח למחמוד עבאס את כוחו בתנועת פתח.

הציבור הפלשתיני תומך בכל דרישות האסירים הביטחוניים לשיפור תנאי מאסרם אולם הוא איננו משוכנע שזוהי הסיבה האמיתית לשביתה.
מרוואן ברגותי אכן זכה בינתיים להגיע לכותרות בעיקר בגלל שהשביתה התחילה ב"יום האסיר הפלשתיני" המצוין מדי שנה ב-17 באפריל אך רבים ברחוב הפלשתיני מטילים ספק בכוונותיו האמיתיות, גם בעיניהם המאבק נתפס בראש ובראשונה כמאבקו הפוליטי האישי ורק אח"כ כמאבק לשפר את תנאי המאסר של האסירים הביטחוניים.

מהבחינה הזו, שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים החלה ברגל שמאל, בימים הקרובים ניתן יהיה להתרשם אם השביתה תופסת גובה אם לאו. אסירים ביטחוניים רבים, משורות תנועת פתח עצמה שמובילה את השביתה, מהססים אם להצטרף לשובתים רעב.

על-פי גורמים בפתח, אלה שהצטרפו לשביתה מזוהים כמתנגדיו ומבקריו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס אשר נכשל במאמציו מאחורי הקלעים לשכנע את האסירים הביטחוניים לדחות את השביתה.

תנועת חמאס והפלגים האחרים של אש"פ הודיעו כי הם מצטרפים לשביתת הרעב אך נראה כי ההודעות האלה היו יותר בבחינת "מס שפתיים" כדי להפגין אחדות פלשתינית בתוך בתי הכלא במאבק נגד מדיניות שב"ס.

כל עוד כוחות הביטחון של ישראל יטפלו בזהירות בגילוי המחאה בשטחי הגדה מבלי לנקוט פעולות שעלולות להביא להסלמה הרי שהדבר ישפיע על האווירה כללית ויפחית את העניין הציבורי והתקשורתי בשביתת הרעב של האסירים הביטחוניים. ככל שתגדל האדישות ברחוב הפלשתיני כלפי שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים ישפיע הדבר על המוטיבציה של שובתי הרעב להמשיך בשביתתם והם יחפשו את הסולם לרדת מן העץ.

מרוואן ברגותי יעשה הכל כדי שהשביתה תארך זמן רב ככל האפשר, אם היא תסתיים ללא הישגים הדבר ייחשב לכישלון גדול מבחינתו, מחמוד עבאס פועל מאחורי הקלעים להרגעת השטח כדי להכשיל את השביתה.
באופן רשמי ופומבי הוא מביע תמיכה במאבק האסירים הביטחוניים לשיפור תנאי מאסרם מבלי להזכיר את מרוואן ברגותי, הוא פשוט מתעלם ממנו.

נושא שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים יעלה בדיון במועצת הביטחון ב-20 בחודש בישיבה שתעסוק בכמה נושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלשתיני כמו המצב בירושלים ויישום החלטה 2334 בנושא ההתנחלויות, אך לא צפויות שם החלטות דרמטיות.

נציג אש"פ בוושינגטון חוסאם זמלט מסר למשרד החוץ האמריקני מזכר שבו יש את דרישותיהם של האסירים הביטחוניים לשיפור תנאי מאסרם, אולם בשורה התחתונה מחמוד עבאס מקווה להגיע לפגישתו עם הנשיא טראמפ בבית הלבן ב-3 במאי כששביתת הרעב כבר מאחוריו וכשהמצב הביטחוני בגדה רגוע.

משלחת פלשתינית בכירה תצא ב-23 בחודש לוושינגטון להכין את פגישתו של מחמוד עבאס עם הנשיא טראמפ וגם היא צפויה להעלות את נושא שביתת הרעב בפגישותיה עם הצוות האמריקני.

כרגע אין משא-ומתן בין האסירים הביטחוניים לבין שלטונות בתי הכלא, אולם מדובר בעניין של זמן, המשא-ומתן ייפתח בהמשך כפי שהיה בכל שביתה בעבר. מבחינתה של ישראל מה שחשוב הוא לא להיכנע לדרישות האסירים הביטחוניים מכיוון שהדבר ייתפס ככניעה לטרור ויעודד שביתות רעב נוספות בעתיד, אסור ליצור תקדים מסוכן, לכן,יש לנסות ולמצוא נוסחה שתאפשר לשובתי הרעב לרדת מהעץ, ההיענות הישראלית לדרישות של השובתים רעב צריכה להיות חלקית ומינימלית ביותר ומבלי שהדבר יתפרש כניצחון פלשתיני.