שדות כותנה נצחיים

שמעו סיפור. פעם היינו עבדים במצרים ויצאנו למדבר כדי להתהוות לעם. העבדות רדפה אותנו בעולם, וגם היום קשה לעולם להשתחרר מתחושת אכזבה/החמצה שקבוצה של עכברים ברחה לו בין האצבעות. רק לפני 80 שנה ניסה לרכז את הקבוצה שלנו במחנות עם מכלולי גז וכדומה. שנים רבות של גלגולים בגולה לא שמענו על עבודה ולא הרחנו אותה בקרבתנו הדוויה. יהודים – זה 'עם-הספר', מגלגלים באצבעות גווילים מהוהים ונדבקים לקירות העבר הרועדים בשעה שההיסטוריה חולפת גאה ברחובות.

בתחילת המאה הקודמת הגיעו לפה מהפכנים יהודים מרקסיסטים שהצאר הרוסי והמשטרה שלו רדפו אותם והם ניסו, בהצלחה ניסית, לשנות את הדפוס היהודי המקובל. אלה החלוצים בדרך להקמת מדינה שמעולם לא חלמו עליה. אחד בתוכם הקים את תנועת העבודה והפך לאדמו"רה המפואר. כן, היה לו זקן עבות כמו ליהודי דתי מהגולה. בקיצור, הם ניסו להכניס את כולנו לקטגוריה של פרולטריון אוניברסלי חילוני ואתאיסטי השוקד על קדושת מלחמת המעמדות העולמית. במסגרת 'לאומיות' זו כמעט התקבלנו לחוגי העשרה של ברית המועצות – אם רק היינו סוחפים את הערבים אתנו. זה לא הצליח לנו כי ההיסטוריה המשיכה להתרוצץ ברחובות כמו השבאב.

מה לנו ולעבודה? אם מישהו מכם שואל את השאלה – התורה אומרת בפירוש שזו קללה. כשהבורא מסלק את אדם וחווה מגן-עדן הוא מקלל את אדם בזיעת אפיו. משם הדרך למצרים פתוחה כדי להיהפך עוד רגע לעם. עבודה (זה מה שהבורא עשה 6 ימים) בתורה הינה חולין של הכרח, וחולין הינו - היפך הקדושה. אלה הגדרות טכניות-עיוניות בלבד – לא אידיאולוגיה או פרופגנדה שאני מבקש להשחיל למישהו מכם כדי שיאמץ לליבו.

תת-תרבות

עכשיו מגיע חברנו בהנהלה מר כחלון ומפזר סביבו ממתקים בצורת צהרונים. כן, אדוני, היה פיגוע, ואתה חפץ לשמח אותנו כמו ברמאללה. מעכשיו כל איש ואשה יכולים בקלי-קלות להצטרף לשוק העבודה הצמא. כחלון מאפשר לנו את הלוקסוס הזה והוא, עם המדינה יחדיו, ישלמו עבור צהרונים שבהם נוכל לדחוס את ילדינו עוד כמה שעות בתוך תת-תרבות מתמשכת.

כשאנוכי הייתי צעיר ובא בימים במשרדים הסתפקנו במשרה אחת למשפחה. היה בה מספיק כדי לפרנס משפחה בכבוד, וילדים לא הסתובבו אז עם סכינים בחזה או בבטן. כמה מאתנו הצליחו לרכוש דירת שיכון עובדים גם לילדים שלהם. זה כל מה שצריך – מר כחלון. תחזיר בבקשה את הכבוד לעובדים, את קורת הגג וקורת הרוח. אם לעובדים יהיה כבוד – גם העבודה תתקבל באהדה. כרגע, אדוני השר, אנחנו עבדים במצרים שממשלות ישראל הקימו עבורנו בארץ ישראל – חיים בחרפה, עלבון ויחסי-פיטורין עם בעיטה בתחת מחברת כוח-אדם אטומה ושרירותית שיש לבעליה קשרים עם חרטומנים בממשלה מפני שהיא משלמת שלמונים כדי לחתום על עוד חוזה אפס אפסים עם כמה אפסים לפני הסוף.

נכון, יש ועד עובדי חברת חשמל ויש גם ועד עובדי נמל אשדוד לתפארת מדינת ישראל. יש עלוקות ומוצצי דם גם במקומות אחרים ואיש עדין אינו יודע עליהם לתפארת מדינת ישראל. לשם אנחנו רוצים לשלוח את ילדינו – לא לצהרונים. תעשה טובה, מר כחלון, את כל הכסף הטוב הזה אנא העבר לזכות 'הוועד ליצירת שכר מינימום מכובד' שיאפשר לעובד נקי-כפים לפרנס את כל משפחתו ללא צורך בשעבוד בני-ערובה ומשכנתה כדי לסיים את החודש, ללא צורך/הכרח לשלוח את אשתו לשוק העבודה רק כדי להביא את חצי הלחם שנותר מחוסר ברירה על המדף במכולת. איזה מזל, לדעתי, שסגרו את המכרות בתמנע, מזל שמחיר הנחושת בעולם ירד מתחת לכדאיות וקו העוני – כי אחרת הייתם מגייסים שוב ילדים בני-עשר (כמו באנגליה הסוציאליסטית לייבורית) לצהרוני עבודה בעומק המכרות לתפארת מדינת ישראל. בכסף הצהרונים, מר כחלון – אנא חסל בבקשה את שוק העבדים בשדות הכותנה הנצחיים, חסל את פורענות חברות כוח-האדם והמצנטים שלהם במשרדי הממשלה, רגע לפני שהם מצנתרים את כל עם ישראל. תן לאצבעות ללכת בסוף כל חודש עם משכורת המכבדת את בעליה בכיס.

משהו שכדאי לרשום בסיפור הזה: הרובוטים מגיעים. עוד רגע וחצי, אולי כבר מחר אחה"צ שוק העבודה האנושי יצטמצם בלאו-הכי ואת האנוש יתפוס הרובוט בביצים. אז למה, כחלון, לשלוח לשוק העבודה בתמריצי 'צהרונים' עוד עבדים שיהיו אובדים וחסרי אונים בעוד רגע וחצי? למה לא לארגן את המשק בצורה אחראית ויהודית תחת הסיסמה, ואהבת לרעך כמוך'? כלומר, הרעה שתבוא עלי - תהיה גם הרעה שתבוא עליך. גם בשדות הכותנה הנצחיים – נצח ישראל לא ישקר אף פעם.