נחמה ריבלין, מלאניה טראמפ

לפעמים הצלמים תופסים תמונה מיוחדת מביקור מתוקשר ומיוחצ"ן עולמית. תנועה מגוחכת, הבעה מעליבה ועוד דברים צהובים ועמוסי רייטינג. וגם מאמרים וכתבות רבות מלל ומסקנות – מי חייך למי? כמה חייך? מי לחץ ידיים ואיך? האם היה מפרגן או זועם? האם הבטיח או איים? מי,
וגם על מה, דיבר, על מה נאם?

דברים חשובים בביקורים פוליטיים, כשהעולם מתנהל לפעמים על-פי גחמות ורעיונות של איש אחד לטוב ולמוטב... והתמונה או האמירה ההן אלו המזכרת נצח מן האירוע.

אך יש שנתפסת ועולה תמונה מחממת לב. התמונה של נחמה ומלאניה אוחזות ידיים ומהלכות באצילות בתוך ההמולה המתוקשרת, קסומה ומחממת לב בקור הפוליטי הציני המקיף אותנו.

האפשרות הזאת שיש אנושיות מאחורי הרעש הגדול וכל הטררם של ביקור נשיאותי כשהעולם כמרקחה מאלימות ומאיומים מכל עבר מרגיעה את הלב כשאנו מצפים במתיחות רבה לתוצאות, להצהרות, להבנות ולתמיכות.

האם יהיה שלום? הוא יאהב אותנו? האם אנחנו נראים טוב? מה חושב עלינו העולם, מה מתכנן דונלד טראמפ, מה תנציח התקשורת? איזה רושם השגנו? האם יבוא שלום? המון טרדות...

ובתוך זה מהלכות להן שתי נשים, אחת מבוגרת, צנועה ופשוטת הליכות והאחרת מהודרת ומיוחצנת בלי גבול והן, שתיהן יחד, הן אלו שמביאות שלום בנפשי.