אם אני קורא נכון את השמאלנים שלנו, הם מעלים ללא הרף שתי טענות מרכזיות החוזרות על עצמן, כמו חגים עם הרבה ריקודי הורה בהתייבשות העובדת. אחת: האם אפשר שהפכנו - עם התנ"ך (יהודים) – למונגולים ברברים הרודים ושולטים בנתח עם ערבי רודף שלום ושומר מסורת? שתים: כיצד הפכנו - יהודים בני הנביאים, לכובש צלבני, משרתם של אדוני הקולוניאליזם המערבי חסר המצפון, הגוזל בכוח הנשק וברמייה את אדמתו של עם ילידי תמים (ערבים)?
קשה להתמודד עם שתי בעיות מוסריות קיומיות אלה. אני מגיב בשאלה מגששת: נניח שאנחנו מאמצים את הפלשתינים לזרועותינו ומעניקים להם, ברגע אחד, זכויות מלאות ושוות - זה בסדר בשבילכם? אני לא בטוח. נכון שאם תהיה לנו בפוקס 'מדינה אחת' עם זכויות מלאות לכולם, נהפוך באותו רגע ממדינה של יהודים למדינת 'כל אזרחיה', ואת זה השמאל 'כאילו' מבקש למנוע בכל כוחותיו. הוא מצהיר שהוא רוצה לקיים כאן מדינה יהודית והוא מדבר על הינתקות בין יהודים לערבים. הינתקות שאומרת חלוקת הארץ.
לי לא ברור, האם השמאל מבקש להתנתק כדי להגיע לחלוקת הארץ – או להפך? מקורו של השמאל החגיגי שלנו במעיינות הישועה של אינטרנציונל הבינלאומי במוסקבה, שסיסמתו היתה, פועלי כל העולם (פרולטריון) – התאחדו! חבורת סטאלין ובריה הוכיחו שהכל כשר כדי להנציח דיקטטורה משמעותית של פרולטריון. אז מה, להחזיר עכשיו את גלגל ההיסטוריה מאה חמישים שנים אחורה? תרשו לי, אם כבר מפעילים את הגלגל, למה לא אלפים וחמש מאות שנה כדי להקים את בית המקדש? שמאל, אם אתם נלחמים בעוצמה לוהטת למען מדינה יהודית – אז למה לא, מדוע אתם נעצרים באמצע הדרך?
פתרון של 'מדינת כל אזרחיה' (השמאל מאיים שזו התוצאה הנובעת מהרפתקאות הימין) אינו מוסרי גם מהטעם הפשוט שזו תהיה, אחרי-הכל, מדינה מוכתמת שכבשה וסיפחה בעקבות 48 חלק מהארץ שהיה מיועד מלכתחילה רק לערבים. כלומר, בפתרון כזה מתגבש יתרון משמעותי עצום לטובת המהגרים היהודים שנעשים חברים שווים במועדון המדינה החדשה, האזרחית, השולט על קרקעות שלפני 67 היו של הערבים באופן בלעדי, כולל גם הכותל וירושלים הקדושה. ברור לפיכך שהקמת מדינה יהודית-ערבית אחת ממערב לירדן אינה פותרת אותנו (היהודים) מהדילמה המוסרית שהועלתה – למי בעצם שייך כל העסק ואיך תפסנו בו אחיזה?
מצד שני, במקרה של מדינת כל אזרחיה - הדילמה השנייה מתפוררת כלא הייתה. היהודים כבר לא שולטים בעם אחר. נוצרות דילמות חדשות כגון, מה עושים עם זכות השיבה של 'ערביי הארץ'? אלה המכונים 'פליטים' פלשתינים הממתינים בקוצר-רוח במרחבי העולם הערבי, חלקם כבר דור שלישי או רביעי באמריקה? האם נהפוך את 'זכות השיבה' לחוק השבות? פתרון כזה לשם ביטול שליטה של עם אחד על עם שני יביא לקיצו של עם אחד. זה כשלעצמו לא מוסרי בעיני. מוסר כזה היה תקף, צודק ומעשי בעיני הבריטים והצרפתים ושאר בני העולם המערבי המתורבת כשהציעו למנהיגי צ'כוסלובקיה ל'התקפל' ב-38 במינכן.
הבה נניח לרגע, ברוח-השמאל, שיש לנו עסק עם אוכלוסייה ערבית שהפכה בארץ ישראל לעם חדש ומקורי הצומח ממש לנגד עינינו. אם למשל היו הפלשתינים ספח של כורדים, לא הייתה כל בעיה. לכורדים יש מדינה משלהם בין הרים ובין גבעות והפלשתינים היו מזוהים ומזדהים עם אותה מדינת הרים. כנ"ל – כשמדובר בארמנים. למרבה האסון הקימו פה הקולוניאליסטים האירופים (סייקס-פיקו) מדינות ערביות גאומטריות בעלות זהות וחפיפה של סרגל ועפרונות שרטוט. כל המדינות הן ערביות ומוסלמיות ולכן הפלשתינים מבקשים רק עוד מדינה ערבית ומוסלמית כי אינם יכולים להזדהות עם הגאומטריה הסובבת את ישראל.
הפלשתינים זוהו פעם כספח של סוריה הגדולה, כמי שמשתייך לאומה הערבית-מוסלמית הגדולה אבל זה היה לפני שהפייק-ניוז הופנם במרחב. למרבה הפלא – ההיסטוריה מספרת שבעקבות נסיגת המנדט הבריטי כבשו ג'ון גלאב והירדנים את 'הגדה המערבית' וסיפחו את הפלשתינים לממלכתם. רק היהודים עצרו אותם. האוכלוסייה הערבית פלשתינית צהלה כשהפכה מתושבי המנדט לאזרחי ממלכת ירדן. בעקבות הכיבוש היהודי של 67 ביטל חוסיין הבדואי באופן חד-צדדי את אזרחות תושבי הגדה (הפלשתינים). ל
מלך ערבי מותר. בעיני – כל הערבים בגדה הם עדין אזרחי ממלכת ירדן גם היום.
אם זה כך, - הרי שגם ליזידים ולצ'רקסים מגיע להקים מדינה. למה רק פלשתינים, אתם שואלים? התשובה: כי הפלשתינים 'נכבשו' על-ידי יהודים, וזה כשלעצמו נורא משווע לשמים. בצדק יכולים יהודים בקרבנו לומר לעצמם ולעולם, ברגע שתצוצנה מדינות-כיס לקופטים, לשבאקים, לאזרים, לטג'יקים ולטאטים – נוכל כולנו לנשום לרווחה ולהאמין באמונה שלמה שגם לז'ידים מגיעה מדינה במרחב הערבי.
אשמת ציון ותאוות כיבוש הארץ
טרם הגעתי לדילמה של כיבוש הארץ כי אני לא חושב שזו הבעיה של השמאל רודף השלום שלנו. אם הארץ הייתה ריקה (כפי שלדעתו הייתה, אבל רק בטריטוריה שנפלה בחלקנו בעקבות 48) לא הייתה בעיה. כי לשמאל אין בעיה מוסרית עם ת"א, חיפה, משמר העמק וחדרה. אלה היו ביצות מלאות יתושים ומלריה ואנחנו כבשנו את השממה וייבשנו. הבעיה, לדעתו המלומדת, מתחילה ב-67. לפני 67 ובאותה שנה כל המלחמות שלנו היו נגד מדינות ערב שמסביב. עדין לא מדובר בכנופיות מאורגנות של רוצחים פלשתינים שהתעוררו פתאום לחיים כדי לחטוף מטוסים ולפוצץ אוטובוסים של יהודים.
ממי בעצם כבשנו את הארץ ב-48, נגד מי נלחמנו? היכן מדינות ערב היום? למה השמאל הוציא אותן, אחת ולתמיד, מתוך השיח הפוליטי-מדיני? מדינות ערב הן שיצרו את ה'בעיה הפלשתינית' – אז מדוע שמצרים וירדן רודפות השלום לא יבלעו את קיאן? כי היום אינן יוצרות דילמה מוסרית, להבנתו של השמאל. הן מחוץ למעגל המוסרי שלנו, הן סתם 'רע' עמום, לא רלוונטי, עם המון פוטנציאל 'שלום' זחוח וניגף ופרוטוקול מהוה של זקני ציון. נכון, הן ואירן, כמו גם לבנון וסעודיה, מפרנסות בהצלחה (בשיתוף עם אונרא ו
האיחוד האירופי) את מטוטלת חגורת הנפץ השיעית-סונית הפלשתינית, אבל זה לא באמת נורא כי הם עושים זאת למען המטרה הכלל-ערבית, כדי שלא נשב בדמשק או בגדד.
כלומר, לא הארץ - כלומר האדמה - חשובה לשמאל אלא הכיבוש והשליטה על עם אחר הם שמכתימים את ישראל והיהודים. השמאל, לדעתי, מתנגד ל
מתנחלים ולהתיישבות בחברון ומתנגש בנו לא משום שהוא עוסק במלאכת כיבוש הארץ, אלא מפני שהמלאכה 'מנציחה' לטעמו את המשך קיומו של העוול הנורא שעושים יהודים לעם מסכן - השכן הפלשתיני.
הטענה של השמאל הנאור פשוטה במהותה. אין לו בעיה עם פתח-תקוה ות"א כי הערבים של 48 לא הסכימו לחלוקה ויצאו למלחמה נגד הישוב היהודי, נגד האו"ם ונגד כל העולם המוסרי במטרה לחסל אותנו ו/או להשליך לים. והערבים של 67, תשאלו, אלה כבר הסכימו לחלוקה ורק יצאו למלחמה כדי לסלק את נוכחות האו"ם מחצי האי סיני? ההצטדקות החד-פעמית לגבי 48 והכיבוש ההוא תופסת אבל אינה מתאימה לכיבוש של 67? למה לא? פתאום המאבק שלנו לקיום מחליף צורה וצבע, ובמקום מלחמה לחיים ולמוות נגד הערבים הוא מתגמד בעיני השמאל לתוך נישה שבה טמונה מומיה פלשתינית מימי הכנענים. רק בעקבות 67 הצדק מתחיל לפעול לטובת השמאל והאוכלוסייה הערבית - מבליט את העוול הנורא והמשחית בכיבוש היהודי של חברון, בית לחם ומערת המכפלה?
העם האחר הזה, המסכן והאומלל, הוא אזרח חוקי של ממלכת ירדן אבל לצורך המאבק הלאומי-דתי של גירוש הציונות מארץ ישראל הפלשתינים מוכנים לוותר, לכאורה, על צביון שאפיין אותם. הם כבר לא חלק מסוריה הגדולה, הם לא חלק מהאומה הערבית הגדולה, כמו דאעש ואחרים, למשל, הם כבר לא חלק ממלכת ירדן ההאשמית. הם רק פלשתינים מסכנים, שוחרי שלום ומדינה עם סרטיפיקט של זכות-שיבה. הם משהו חדש שהיה קיים פה מתקופת הכנענים כדי להכות את היהודים ולסלק אותם. הם נעשו מוסלמים בהר-הבית שנים רבות לפני דוד המלך. בגלל שהשמאל שלנו תשוש, יגע ומוטרד ממלחמה של 120 שנה בערבים, הוא מוכרע תחת משקלה המוסרי של הדילמה – הוא לא מסוגל להתמודד עם שטויות הטופחות על פניו.
מכאן, שרק אם נבטל את הדילמה של שלטון טרור יהודי על הפלשתינים נצא ביד חזקה ובזרוע נטויה מן המיצרים של השמאלנות. אם כולנו בסביבה היינו ערבים לא היה קל מזה. הערבים והעולם מקבלים בהבנה ובאהבה טרור של ערבים כלפי ערבים, של מוסלמים כלפי אחיהם. את הטרור האינטימי הזה המציאו לא אחרים מאשר 'אחים' מוסלמים. מיליוני פליטים מוסלמים נעים ברגע זה ממש מאפריקה לכיוון אירופה וחלקם טובעים בים מול ספינות משמר איטלקיות וצרפתיות. מיליוני אזרחים כאלה נעים ברגע זה ממש מכיוון סוריה לכיוון טורקיה במטרה להגיע לגרמניה. אירופה משלמת ל
ארדואן כדי שיעצור אותם במחנות מעבר. פליטים בכל מקום. אין סערה גדולה מדי כלפי רוסיה סוריה ואירן היוזמות את תנודת העמים הנ"ל. כי כולם מוסלמים, גם אסד. אבל אם תנסו להזיז מחבל אחד שכבר נאשם בבית משפט יהודי ללבנון, מיד תקום תנועת התחסדות שמאלנית בתוכנו ובאירופה המערבית ותצעק געוואלד. כי מה לעשות – אנחנו יהודים מרצועת התנ"ך.
ברור שמרבית הנאורים בעולם שואפים להחזיר אותנו לשם, לסגור אותנו בתוך בקבוק ולהשליך לבוידעם של ההיסטוריה. אתם יכולים לראות מצרים רוצחים ומחסלים קופטים? אתם יכולים. אתם יכולים לראות מוסלמים בבית-לחם מסלקים את הנוצרים מעריסת אמונתם והורסים? אתם יכולים – ראיתם ולא פציתם פה. אתם יכולים לראות את מוסלמים בעירק נפטרים מהיהודים, מהנוצרים ומהיזידים שחיו בקרבם? אתם יכולים. אתם יכולים לראות מוסלמים בלבנון מגרשים נוצרים? אתם יכולים לראות את דאעש עורפים נוצרים ומוסלמים? אתם יכולים. אתם לא מסוגלים לראות יהודים משלמים כסף טוב לערבים כדי להגר לאמריקה או אירופה או בחריין. בקיצור, אתם יכולים לראות כל אחד מסלק יהודים, כפי שעשו ממלכות גדולות בחלוף ההיסטוריה על פניהם – אבל אתם לא מסוגלים לראות יהודים מנצחים. זה לא מוסרי.
הפכנו לסוגיה במפה של השמאל
בחוגי השמאל הנאור הפכה הדילמה של 'שליטה על עם אחר' לעוול הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית כי יהודים מנצחים השולטים בגורלם מעורבים בה. מצד שני מגדיר השמאל את המלחמה לחיים ולמוות המתחוללת מזה מאה שנים ויותר בין ערבים ליהודים בארץ ישראל כ"סוגיה". מסביר אחד מנביאי השמאל, המנכ"ל סביר: "ממילים למעשים: אין פתרון לסוגיה הישראלית פלשתינית ללא פתרון לירושלים". עכשיו כל החיים של הציונות ושלנו מתנקזים למשמעות של 'סוגיה'. מה בכך, מה? אם זה באמת כך - אולי כדאי להמתין, כפי שמציע ביבי לדעתו של סביר, עוד כמה שנים טובות ב"אפס מעשה" עד ש'הסוגיה' תהפוך מרצונה החופשי לסוגה בשושנים?
אם לא אכפת לכם, פרס הפסיד לנתניהו את הבחירות ב-96 משום שלא יכול היה לנפנף ממנו והלאה את השאלה: מדוע לא ביטל ערפאת והפלשתינים שלו את הסעיף באמנה שלהם הקורא להשמדת מדינת היהודים כפי שהבטיח פרס? שנים ארוכות עשה השמאל קריירה פוליטית בקרב משרדי הממשלה והתפוצה היהודית באמריקה כמי שמביא באמצעות אוסלו את הערבים לשלום של אמיצים עם החבר-ערפאת והכנופיות שלו. פרס וחבריו סיפחו לעצמם נספח דמיוני שבו כביכול הרחיקו הערבים עדות. כל מה שנותר היום - זה בסך-הכל 'סוגיה' קלילה בעיני המנכ"ל המיתולוגי של פרס. כמובן – הוא והשמאל מדברים על הצד היהודי במשוואה לשלום שהקימו – על הצד הערבי אין להם שום השפעה. הצד הערבי רוצה אבל לא יכול, כדברי זהבה מהשמאל הקיצוני מר"ץ. הוא לא יכול להכריז על מה שהוא בסתר ליבו רוצה ואומר – מפרשים חוגי שמאל... אז שלא יכריז – למה אתם מבקשים שרק ביבי והיהודים יצהירו מה התוכנית שלנו? מתי בכלל שמעתם שלצד הערבי יש תוכנית משלו? ממי שמעתם, משרת החוץ השבדית ו/או נורבגית? מה השמאל הזה מציע שאנחנו (היהודים) נציע מול תוכנית השמדה, אלגנטית, מתקדמת, ליבראלית ונאורה ככל שתהיה?
הדילמה, אם למצותה בדברי הכותב דרור פויר בגלובס – "שמאלנים כמוני נוטים לחשוב שאם (וכאשר) יסתיים הכיבוש, ייפלו גם כל שאר הדברים למקומם ויסתדרו כמו במשחק טטריס קוסמי: אנשים יהיו נחמדים יותר, אלימים פחות, הצדק ישלוט בכיפה, הפריון יעלה, העם יתאחד וחיי כל אדם באשר הוא אדם יעלו בחזרה לדרגת קדושה...".
במעריב nrg של חג השבועות התפרסמה כותרת: "למה במדינה שרוב אזרחיה תומכים בשלום ובצדק חברתי, המחנה שמניף את הדגלים האלו, לא זוכה לרוב אלקטורלי? כי הוא רחוק מלהיות כזה...".
