הציבור הישראלי אדיש בדרך כלל לנעשה סביבו ורובו טרוד בהישרדות היום יומית, בתנאים לא פשוטים, החל מיוקר המחיה, משכנתה דרך שירות מילואים ופקקים בדרכים, אולם ישנה גם מספר רגעי הארה והתרוממות, אשר לצערנו מגיעים רק העקבות משברים וכישלונות, בהם הציבור אומר את דברו, כמו אחרי יום כיפור, מחאת הקוטג' והמחאה השקטה בעקבות היד הרכה/הפתוחה והמתחשבת בפישמן ובעושי דברו יושבי ראש ומנכ"לי הבנקים.

פישמן הולך להליך פשיטת רגל, דבר שהיה צריך להתבצע כבר לפני עשור, בעקבותיו ישלחו חוקרים פרטיים, רואי חשבון וכלכלנים לנסות לאתר משהוא ממשחק השח מט אותו טווה אליעזר פישמן, במהלכו "השאיר למשפחתו" רכוש רב וכנראה גם לא מעט מזומנים, במקומות רבים על גבי הכדור. במקביל יש לחקור ולא לשם שמיים את ראשי המערכת הבנקאות, אשר פיזרו כספים לא להם היד רחבה טוב דאגה העיקר למעמדם ולשמם הטוב.

טוב תעשה כנסת ישראל בחקירתה ובהמשך מערכת המשפט, אם ישיטו על ראשי המערכת הבנקאית קנסות כבדים ולא סמליים, אשר יהיו קשורים בהיקף האשראי הפרוע שהם חלקו ביד קלה וחסרת אחריות - משהוא אולי כמו 5% בגובה האשראי למשל, במילים אחרות, מנכ"ל בנק נתן אשראי לא אחראי ופזיז בגובה של 100 מיליון שקל, הוא יידרש להחזיר לקופת הכונס 5 מיליון ש"ח - זו השפה הפשוטה והיחידה שרשאי הבנקים מכירים - והיא כסף מכיסו הפרטי (ולא מכספי הבנק) = קרי אחריות אישית למהדרין)!.