עדיין לא יבשה הדיו מהניסיון הנואל להחליש את כוחו של בית המשפט העליון, וכבר מסתמנת מגמה מסוכנת נוספת - לפגוע בכוחו של
מבקר המדינה, ובכך להשליך עוד אבן-נגף אחת על מוסדותיה של הדמוקרטיה הישראלית, הניצבת בלאו הכי על כרעי-תרנגולת.
על המגמה החדשה בישר, בחרדה בלתי-מבוטלת, המבקר עצמו,
יוסף שפירא, בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין. מסתבר שכבר במושב הקרוב של הכנסת צפוי מוסד המבקר לעמוד תחת מתקפת-לחץ של תיקוני-חקיקה, שכל יעדם הוא אחד ויחיד: להצר בעליל את צעדי המבקר באמצעות הצעת-חוק.
מאחורי הצעת החוק הנואלת הזו עומדת כוונה שקופה למדי:: למנוע ממוסד מבקר המדינה להפעיל את הביקורת שלו בזמן-אמת, כפי שנהוג, בעצם, לערוך אותה, מאז שהוקם לפני קרוב לשבעה עשורים, ולהסתפק בביקורת שהיא בדיעבד בלבד.
ללא שיניים
אם אכן תאושר הצעה שכזו על-ידי הכנסת - היא תהיה לא פחות מסטירת-לחי מצלצלת למוסד המבקר, באשר היא תרוקן, למעשה, מתוכן, את האפקטיביות שבביקורת שלו. כדי להפיק את התועלת ממנה צריך, מן הסתם, להכות על הברזל כשהוא עדיין חם, שאם לא כן, יצליחו הסוסים לברוח מבעוד מועד מאורוותם, ובלבד, כמובן, שלא ייתפסו. אז מה, לעזאזל, הועילו חכמים בתקנתם נגד המבקר?
ויחד עם זה אין לשכוח לרגע, שגם כך, במציאות הקיימת כיום, מוגבל מאוד כוחו של המבקר מתוקף החוק. אחרי ככלות הכל יש לזכור שאין למוסד הביקורת שיניים, ובתור שכזה הוא גם אינו מסוגל לאכוף את הביקורת שלו. על-פי הנוהל הקיים נוהגים, אומנם, המוסדות המבוקרים להתחשב בביקורת שהוטחה כלפיהם, ולתקן מבעוד מועד את מה שעליהם לתקן, אלא שהכל מבוסס על רצון טוב בלבד.