בשנת 1983 החלה מפלגת ש"ס את צעדיה הפוליטיים הראשונים במערכת הבחירות המוניציפאליות בירושלים ובעוד כמה ערים. מאז ועד שנת 2003, מועד בו הועם אורה של המפלגה, הייתה המפלגה בראשית ובמשך רוב דרכה לתופעה מסקרנת, מעניינת ומיוחדת בנוף החברה הישראלית השסועה בין השאר גם בנושא העדתי והנושא החברתי, ובסוף דרכה סמל לשחיתות אישית של ראשיה ולסמל לממסד אשר חרת על דגלו, במסווה של דאגה חברתית, את השחיתות כמכשיר מרכזי להשגת הישגים לבוחרים פוטנציאליים.
במשך עשרים שנות קיומה האפקטיבי הייתה ש"ס דוגמא לארגון פוליטי חברתי המזכיר מצד אחד את טובי הפירמות העסקיות בעולם ומצד שני את הארגון הקפדני והממושמע של ארגוני הפשע המאורגן האמריקני, שכה ביעילות הוצגו בסדרת סרטי "הסנדק".
ש"ס גם לא השכילה ולא הצליחה להשוות לה אופי אותנטי של מפלגה חברתית. מפלגה חברתית, מובהקת ככל שתהיה אינה יכולה להתעלם מההקשרים הכוללים של הכלכלה הלאומית בכדי להגיע לשיפור חברתי. אי אפשר לבסס, לאורך זמן, תדמית חברתית על דאגה "להביא כסף" ישיר לבוחרים הספציפיים - שהם "במקרה" עניים ומזרחיים. ומה עם כל השאר? וכיצד מביאים את הכסף? ועל מה מוותרים?
כמובן כל זאת לא יכול היה גם "להתחבר" לפעילי ש"ס שפשטו בכל מקום ומסדרות בכלכלה ובפוליטיקה הישראלית - כולם מצוידים בשכלולי האלקטרוניקה האחרונים, בחליפות מהודרות, במכוניות פאר וב"ים" של עוזרים ויועצים.
אולם יותר מכל פגעה בש"ס תדמיתה המושחתת. ש"ס הייתה זו שלדעת רבים החדירה לתוך השלטון והממשל המקצועי את השחיתות כחלק אינטגראלי של התהליך הממשלי. לפי פעולתה של ש"ס הכל אפשרי בכדי להשיג את המטרה. מפלגה "מקיאבליסטית" בכל מובן.
מסדרונות הכנסת התמלאו פעיליה, אשר ניסו לשלוט בכל וועדות הכנסת והח"כים, בכל ההקצאות הכספיות ובכל תחומי החקיקה. יועצים, עוזרים ומינויים מפלגתיים מאחרוני העובדים ברשות הדואר ועד מנכ"לים ויושבי ראש בגופים ציבוריים גדולים מונו על-ידי המפלגה. מכאן לא הייתה רחוקה גם הדרך לשחיתות אישית של ראשיה, אשר חלקם הסתבך בפרשיות חמורות ביותר.
ועל כן הציבור העניש אותה ובבחירות 2003 כמעט ונמחקה מן המפה והפכה להיות גורם שולי בפוליטיקה ובציבור הישראלי.
בימים אלו, כך התבשרנו, מנהל ראש הממשלה מגעים עם ש"ס, בשלב זה אך ורק למען השג את תמיכתם בתקציב 2006. יש כאלו אשר מיהרו ופירשו שאריאל שרון מבקש לקרב אליו את המפלגות החרדיות, בכדי להרחיב את מוקדי התמיכה בו לקראת המאבק הפנימי במפלגת מחד ובציבור הישראלי בכלל.
יש רבים בציבור הישראלי שמאמינים, כי הרחקת ש"ס מפטמות השלטון בשנים האחרונות רק עושה טוב למפלגה. היא מלקקת את פצעיה ומנסה לבנות את עצמה מבפנים על סדר-יום אחר, על ניקיון ציבורי, על מיגור השחיתות משורותיה וחיזוק תדמיתה כמפלגה חברתית. אולם יש רבים המתחלחלים מעצם המחשבה שמפלגה זו תחזור שוב למשרדי ממשלה חברתיים ולשליטה ישירה במשאבים תקציביים ואחרים.
אני מאלו שאינו מאמין עוד במפלגה חברתית "ישירה" - כלומר, מפלגה הבונה את גישתה על איסוף מקורות תקציביים וחלוקתה לחלשים באופן ישיר. מפלגה כזו בעצם גם מבקשת להנציח את תפיסת "הממשלה הגדולה" ולבסס את "תפיסת התלות" כמרכיב בסיסי ביחסים שבין האזרח למדינה - תפיסה זו הולכת ונעלמת מהעולם המתקדם.
אולם בנושא אחד יכולה ש"ס בהחלט כבר לקבל "הכשר" להצטרף לממשלה והוא נושא השחיתות. בנושא זה עוקפים אותה כבר מזמן, והרבה קדימה, המפלגות הגדולות, העבודה והליכוד, וכן כמה מהמפלגות הקטנות אשר חזינו "בנפלאותיהן" בדוח טליה ששון על הבנייה בשטחים.
אי אפשר לתאר את גודל הנורמה המושחתת שהליכוד והעבודה גם יחד, ובמידה די שווה, הטמיעו בממשל הישראלי. אין יום שאיננו מתעוררים לפרשיות שחיתות חדשות.
אל המפלגות הללו מצטרפים בחדווה ובששון, גם חלק מהעובדים והפקידים הבכירים המקצועיים בשירות הציבורי - אין סיבה שגם הם לא ייהנו קצת מהעוגה. הם גם קיבלו חיזוק ניכר ולגיטימיות מוועדי העובדים ומההסתדרות.
ובחגיגת שחיתות זו ש"ס כבר אינה יוצאת דופן. נהפוך הוא, יש בי תחושה כי ש"ס היא כבר מפלגה "נקייה" לעומת מה שמתרחש בשטח.
ועל כן, מנהיגי ש"ס, אל תרגישו כל מעצור מלהיכנס לממשלה. נולד כבר דור חדש של מוכשרים מכם ב"ניהול שחיתות ציבורית"...
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
