היה פסק דין שעליו לא סיפרו לכם <br>

שני פסקי דין פרסם (יופ ד', 6.9.17) בית המשפט העליון בנושאים חשובים הנוגעים להחלטות שנויות במחלוקת שקיבלה ממשלת נתניהו. אבל משום מה, רוב אמצעי התקשורת - באתרי האינטרנט שלהם - בחרו לדווח רק על אחד מהם.

פסק הדין הראשון הכשיר האצלת סמכויות מן הממשלה לחטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית. השופט אליקים רובינשטיין אומנם הדגיש שיהיה צורך לוודא שהממשלה מפקחת בצורה הדוקה על החטיבה, ושזו עומדת בהבטחתה שלא לקפח אזרחים ערבים - אבל בשורה התחתונה קבע שאין עילה להתערבות בג"ץ בהאצלת הסמכויות.

הצעד הזה היה משמעותי מאוד לבית היהודי ובמיוחד לשר אורי אריאל. הוא בא במפורש כדי לעקוף חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי, דינה זילבר, שקבעה שפעולות החטיבה מהוות סמכויות ליבה שהממשלה לא רשאית להאציל. אבל הממשלה מצאה פתרון משפטי חוקי, הכנסת אישרה אותו ובג"ץ לא מצא מקום לפסול אותו.

על פסק הדין הזה יכולתם לקרוא בהרחבה ב-News1 והיה גם דיווח ב-nrg המזוהה עם הימין. אפשר לא הייתה על זה מילה וחצי מילה? באתרים הבאים: ynet, הארץ, דה-מרקר, גלובס, כלכליסט וישראל היום.

כעת נעבור לפסק הדין השני - זה שקבע, כי לא ניתן יהיה בעתיד לאשר תקציב דו-שנתי באמצעות הוראת שעה שתעקוף את חוק יסוד משק המדינה. פסק דין חשוב, שניתן בהרכב של שבעה שופטים ונכתב גם הוא בעיקרו בידי רובינשטיין. בג"ץ קבע פה אחד, כי ממשלת נתניהו והקואליציה שלה בכנסת עשו שימוש לרעה בחוק יסוד, כאשר עקפו את זה הקיים באמצעות "חוק יסוד: תקציב המדינה (הוראת שעה)".

מדובר במכה משמעותית לממשלה ובמיוחד לעומד בראשה, שכן בנימין נתניהו המציא לפני שמונה שנים את התקציב הדו-שנתי במטרה להקשות על סיעות הקואליציה לסחוט אותו ובעיקר כדי להרחיק לפעם בשנתיים את הסכנה שממשלתו תיפול משום שהתקציב לא יאושר במועד. זהו צעד בעייתי מאוד מבחינה תחוקתית וטיפשי מאוד מבחינה כלכלית, וטוב שבג"ץ לכל הפחות מקשה עליו בעתיד.

איפה יכולתם לקרוא על פסק הדין הזה? ב-News1, ב-ynet, בגלובס, בכלכליסט, בדה-מרקר וב-nrg. מי לא פרסם דבר באינטרנט? הארץ (שכנראה הסתמך על דה-מרקר) וישראל היום (שהיום פרסם ידיעה בעמוד 31 של העיתון המודפס).

כעת נשאל את עצמנו מה קרה כאן. התשובה הראשונה תהיה, שיש לנו עסק עם "עיתונאי גרבר": כאלו שרוצים לקבל הכל טחון, מרוסק, ממותק ומוכן לאכילה בכפית. ל-78 עמודי פסק הדין בנושא התקציב התלווה תקציב מצוין שהוכן בלשכות השופטים, כך שלא היה צריך לקרוא את כולו. ל-47 עמודי פסק הדין בנושא החטיבה להתיישבות לא צורף תקציר, אז רוב כתבי המשפט לא טרחו לקרוא אותו.

התשובה השנייה היא, שבעוד פסק הדין בנושא התקציב נותן סטירת לחי לממשלת נתניהו, פסק הדין בנושא החטיבה להתיישבות נותן אישור למעשיה. משום מה יש לי תחושה, שאם גם כאן היה נפסק נגד הממשלה - הכתבים כן היו טורחים לקרוא והעורכים כן היו מוצאים מקום לידיעה עליו.

אז מה יש לנו כאן? חובבנות ועצלנות? אג'נדה שמשפיעה על ההחלטה מה תקראו ומה לא? שילוב של שניהם? איך שלא יהיה - התשובה מלמדת על המצב העגום של התקשורת הישראלית.