הכישלון של ההנהגה הפלשתינית

בנאומו באו"ם הודה מחמוד עבאס בקריסת פתרון שתי המדינות ואמר: "הרס פתרון שתי המדינות מציב אותנו בפני אופציית המדינה האחת-מהנהר עד הים עם זכויות שוות". גם ד"ר סאיב עריקאת, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"פ, דרש בשבוע שעבר ממיטת חוליו כי התחליף לפתרון שתי המדינות יהיה מתן זכויות שוות למוסלמים, לנוצרים וליהודים ב"פלשתין".

שניהם כאחד נמנעו מהזכרת תוכנית החלוקה של האו"ם והחלטה 181 שלו שקבעה כי תוקם "מדינה יהודית" לצד מדינה ערבית בפלשתין. מחמוד עבאס לא מוכן לקבל את העיקרון שישראל היא "מדינה יהודית" גם על-פי החלטת האו"ם ומעדיף להתעלם ממנה.

נראה כי הרש"פ איננה מוכנה לגלות שום פרגמטיות מדינית ונצמדת בכוח ל "קווים האדומים" שלה כשהמינימום מבחינתה הינו הקמת מדינה פלשתינית בקווי 67 שבירתה היא מזרח ירושלים והריבונות על הר-הבית הינה בידיה.

ההנהגה הפלשתינית פוסלת כל אפשרות אחרת של הסדרי ביניים לצורך יצירת יחסי אמון עם ישראל כמו למשל הקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים כפי שקובע השלב השני של "מפת הדרכים" או אוטונומיה מורחבת.

במצב כזה שבו קובע מחמוד עבאס את העיקרון "הכל או כלום", הוא דוחק את עצמו לפינה מבחינה מדינית מכיוון שהממשל הנוכחי בארה"ב שונה לחלוטין ממשל אובמה בהתייחסותו לסכסוך הישראלי-פלשתיני ביחסו להתנחלויות ולהקמת מדינה פלשתינית עצמאית.

מחמוד עבאס חישק את עצמו בחישוקים מדיניים שמונעים ממנו את כושר התמרון והמשא-ומתן, בהיעדר אופציה מעשית מבחינתו לחדש את "המאבק המזויין" נגד ישראל או לדחוף לעבר אינתיפאדה חדשה הוא נותר תלוי באוויר ונתון לחסדי התוכנית המדינית החדשה שאמור להציג ממשל טראמפ לצדדים עד סוף השנה.

ממשלת ישראל הנוכחית מתנגדת להקמת מדינה פלשתינית עצמאית, על-פי דברים שאמר ראש הממשלה נתניהו הוא מוכן לתת לפלשתינים "פחות ממדינה" או "מדינה מינוס" כשהשליטה הביטחונית לאורך בקעת הירדן תישאר בידי ישראל וכן הריבונות על כל ירושלים.

ההנהגה הפלשתינית דחתה בעבר הצעות נדיבות יותר כמו למשל הצעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, דבר שרק החמיר יותר את מצבה. ממשל טראמפ מסנדל את הרש"פ, הוא ניטרל את האסטרטגיה של מחמוד עבאס לבינאום הסכסוך ולא מאפשר לו לגרור את ישראל למוסדות הבינלאומיים או להיעזר באירופה כדי להביא לכינוסה של ועידה בינלאומית.

מחמוד עבאס מודע היטב לעובדה כי במשך 12 שנות שלטונו הוא נכשל מבחינה מדינית בניסיונו לכופף את ישראל, בתקופתו אומנם התקבלה "פלשתין" כמדינה לא חברה באופן מלא באו"ם אך הוא לא הצליח להביא לנסיגת ישראל מהגדה וממזרח ירושלים.

שעון החול הולך ואוזל והוא מחפש לגלגל את האחריות לכישלון ממנו והלאה באמצעות כינוס המועצה הלאומית של אש"פ (מל"פ) כדי לקבוע אסטרטגיה פלשתינית חדשה. מחמוד עבאס החזיר את הפלשתינים לנקודת ההתחלה, אם יבטל את הסכמי אוסלו ואת ההכרה בישראל, הקהילה הבינלאומית לא תקבל זאת והוא מסתכן בכך שישראל תשתלט גם על שטחי A בגדה ותפרק את הרש"פ.

אחת האפשרויות העומדות בפני מחמוד עבאס היא ללכת למהלך של פיוס לאומי עם חמאס, חזרה לרצועת עזה לשלטון אזרחי ועריכת בחירות לפרלמנט ולנשיאות. גם אם המהלך הזה יצליח הוא לא יביא לידי השגת מטרותיו המדיניות מישראל והקמת מדינה פלשתינית שבירתה היא מזרח ירושלים. יו"ר הרש"פ חושש מאוד מהמהלך הזה מכיוון שהוא יחזק מבחינה פוליטית את חמאס הדורשת ייצוג הולם באש"פ ובמל"פ במסגרת הפיוס.

לכן, מחמוד עבאס דוחה את כינוס המל"פ שוב ושוב, הוא נמצא במלכוד מכיוון שאיננו רוצה את תנועת חמאס בתוך אש"פ, השואפת להשתלט גם על הגדה, ומאידך-גיסא אין לו על מי לגלגל את האחריות למצב המדיני העגום של הפלשתינים. מכל הדיבורים של מחמוד עבאס על אסטרטגיה פלשתינית חדשה בנושא הסכסוך עם ישראל לא יישאר כנראה הרבה. הוא תיעל את עצמו למצב קשה וכפי שהדברים נראים כעת, התוכנית המדינית שמגבש הנשיא טראמפ אמורה להיות באופן פרדוקסלי "חבל ההצלה" של מחמוד עבאס מבחינה מדינית.

גם אם התוכנית האמריקנית החדשה לא תענה על ציפיותיו הוא ייאלץ "לבלוע את הצפרדע", ינסה להיאחז בה ולנהל עליה משא-ומתן עם הממשל ועם ישראל אחרת יצטרך להודות בכישלונו, כרגע אין לו שום ברירה אחרת.