יהודים תומכים ברוצחים הערבים

מדינת ישראל קמה על אפם וחמתם של שונאי ישראל, ערבים ומדינותיהם, ערבים החיים פה, ערבים החיים שם, ערבים בכל מקום. לא כאן נפרוש את השתלשלות האירועים - פרעות תרפ"ט, החלטת החלוקה, מלחמות ישראל והטרור הערבי המתחרה באכזריותו ובחוסר אנושיותו במכונת ההשמדה הנאצית - לדראון עולם תיזכר.

די בכך שנכיר בעובדה שהעם היהודי נאחז מאז ומעולם בנחלתו. גם משהוגלינו שמרנו אמונים, גם בניכר ועל נהרות בבל פיעמו הגעגועים, בכל הדורות היו עינינו צופיות לציון והלבבות כולם המו לה.

המדהים הוא שעוד בטרם קמה המדינה, בשנים הארוכות שלאחריה וכמדומני שביתר שאת בדור האחרון - ישנם יהודים שבאופן חולני ומעוות מזדהים עם שונאי ישראל, כן. גם עם האכזריים שברוצחים. לא יאומן, הלא כן?

בעבר הלין על אלה ברל כצנלסון שתהה/קבע: "... היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות ?.... עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט".

כלומר, לא בתופעה חדשה עסקינן.

סיפור אותו לא אשכח כל ימי, בהיותו מזעזע וקשה במיוחד הוא זה שיובא: הכל זוכרים את הרצח הבלתי נתפש של בני משפחת פוגל באיתמר. הזוועה בוצעה בתחילת שנת 2011 כאשר רוצחים ניאו נאצים טבחו בני משפחה אחת. "טבחו" אינה מליצה - זוג הורים וילדים קטנים נשחטו במיטותיהם. בתמונות שפורסמו ברבים נראה בית המשפחה הזו כבית מטבחיים. דם בכל מקום, מצעים ספוגים, צעצועים, והקשה מכל - הצדיקים היהודים שנרצחו רק משום היותם יהודים.

ענישה קולקטיבית

וראה זה פלא (או ליתר דיוק זוועה נוספת חמורה ביותר). כחודש לאחר הטבח המזעזע, בעוד כל היהודים השפויים מסתופפים יחדיו באבל לאומי חוצה מגזרים, ראתה לנכון קבוצה של יהודים לקיים ביקור בכפר עוורתא ממנו יצאו הרוצחים. הביקור הוגדר על-ידי המארגנים כ"ביקור הזדהות" עם תושבי הכפר ה"סובלים מענישה קולקטיבית".

קריאת ההזמנה ובה תיאור המתרחש בכפר אינה מותירה מקום לספק בדבר מיקומם הרגשי של המארגנים, אלה הרוצים להביע הזדהות עם משפחות הרוצחים, החמולות סביבם ושאר שונאי ישראל בכפר ובאומה הערבית בכלל.

חלק מהנוסח (של ההזמנה להשתתף בביקור) מובא בפניכם: "כוחות הביטחון ממקדים את עיקר החיפושים אחר חשודים בכפר עוורתא. החיפושים נעשים בדרך ברוטלית שהופכת את חיי התושבים לגיהינום. הפריצות לבתים נעשות בליווי רימוני הלם ואבנים, החיפושים נעשים תוך נקיטת אלימות השפלה, וגרימת נזקים כבדים לרכוש. בימים בהם נערכים חיפושים אחר חשודים מוטל על הכפר עוצר מלא; בתי ספר, מוסדות ציבור ועסקים נסגרים. עשרות מבני ובנות הכפר נעצרו, חלקם שוחררו".

פורסם שבין המארגנים היו שותפים קואליציית נשים לשלום, "לוחמים לשלום", "גוש שלום" ו"אדם ללא גבולות". בפועל השתתפו נוספים.

אחסוך מכם את כל פרטי הביקור הנקלה הזה, המבזה כל אדם באשר הוא אדם ומטיל על המשתתפים בו עננה כבדה המטילה ספק גדול בדבר נאמנותם למדינתם ולעמם. אתאר רק מקצת הרושם אותו הטביעו בי התמונות שפורסמו ובצדן תיאור תחושות המבקרים היהודים ותחושות הערבים, חלקם קרובי משפחות הרוצחים, עמם באו היהודים להזדהות.

חמלה יהודית

המזדהים ה"יהודים" ידעו לספר על תחושות קשות בכפר, על דיכאון עמוק בו שרויים חלק מהאנשים. הם התלוננו על יחס קשה של הצבא, על עוצר, על מניעת פרנסה ועל חיפושים "אלימים וכוחניים" בבתי העצורים בחשד שרצחו. בתמונות רואים היטב היכן מצוי לב המזדהים היהודים. באולם קטן ישבו שורות שורות והקשיבו רוב קשב לאינדוקטרינציה הערבית של בני המקום. בתמונה אחרת נראית דוברת ארגון "מחסום ווטש" רעיה ירון מתחבקת עם אם אחד הרוצחים. חמלה יהודית ממש...

המדהים בכל הסיפור הוא שהיהודים הללו (באם אומנם כאלה הם) הלכו בשם ה"שלום" לו הם כמהים, לבקר ולהזדהות עם משפחות הרוצחים ולא עם משפחות הנרצחים. יש מישהו המוכן להסביר זאת? לעבדכם יש הסבר שיובא בסוף המאמר.

והמשוגעים הללו אינם לבד. ארגונים נוספים ששמותיהם ידועים מטיפים ל"נרטיב" הערבי, מפיצים דיבתנו בעולם, מכפישים חיילי צה"ל בכל מקום בו ניתן להם לעשות כן, מלשינים לאומות העולם על בנייה יהודית, מוסרים מידע לוועדת גולדסטון על-מנת שזו תחרוץ דיננו לרעה, ועוד ועוד...

המעניין הוא שהשמות בהם מתהדרים כל הנ"ל, כל אחד על מאפייניו ופעילותו העוינת את העם היהודי והמזדהה עם הערבים, לרבות רוצחים הבאים מתוכם, מאופיינים במילים כמו "דין", "שלום", "צלם", וכיוצא באלה. מילים שבמקורן אכן נועדו לייצר צדק אלא שהיו (בשל השימוש בהן על-ידי גופים אלה) למילים המזוהות עם עוכרי ישראל ושונאיה.

תארו לכם - חיילים צעירים במחסום נאלצים לעמוד מנגד ולחזות במחזה הסוריאליסטי והכואב דלקמן: מגיעות כמה נשים יהודיות למקום, באות בטרוניות אל החיילים, מטיפות להם, צועקות עליהם ומוכיחות אותם על עצם עמידתם במחסום (שם הוצבו כדי לשמור על כולנו לבל יעברו בו זדים עם פצצות, סכינים ורובים לרצוח בהם יהודים). בה בעת, הן מחלקות מתוך צידניות אותן הביאו עמן שתייה קרה וארטיקים לערבים העוברים או המעוכבים במחסום. מה על חיילינו להרגיש נוכח הבגידה?

צורך אנושי

והשנאה הזו, הבוגדנות הזו, מעבירה כך נראה יהודים על דעתם. אנו מוצאים תדיר התבטאויות בלתי נסבלות של יהודים נגד אחיהם היהודים. כך התבטא בעבר הרחוק יהודי מסית ושונא נגד אחיו החרדים: "צריך להיכנס למאה שערים עם זחל"מים ומקלעים אפס-חמש ולרסס אותם", כך הרהיב עוז בנפשו המיוסרת יהודי אחר לומר את הדברים הבאים (עמוס עוז: על גוש אמונים): "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על-מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף".

זה מה שקורה כאשר ההזדהות היא עם האויב, עם הערבים, עם "מאבקם" הרצחני - זה המותיר אוטובוסים מפויחים ובהם עשרות נרצחים, משפחה שחוטה בביתה, נרצחים במכוניותיהם, ילדים נרצחים במהלך חג פורים על תחפושותיהם במעבר חצייה בדיזנגוף, ילדה הנדקרת למוות על-ידי שטן ערבי במיטתה דקות לפני שאמורה הייתה לבקבק בקבוקי יין עם אביה ביקב.

ועוד ועוד ועוד... לאסוננו הגדול.

ההסבר אותו הבטחתי לעיל הינו פשוט, בוודאי אין בו מורכבות. הפסיכולוגיה לדורותיה מכירה בצורך אנושי בסיסי להשתייך לקבוצה. בכל אחד מאתנו מפעם צורך כזה, בסיסי וחיוני. אדם בריא בנפשו בוחר להשתייך לקרובים אליו - משפחתו, שכניו, בני עירו ובני עמו. מי שאינו בריא בנפשו בוחר מוקדי השתייכות רחוקים יותר. החולים ביותר, שבריאותם הנפשית צריכה עיון ובדיקה הם אלה הבוחרים להזדהות עם אויבי עמם, עם רוצחי אחיהם ובני משפחותיהם.

למרות היות הקבוצות הללו שחלקן תוארו לעיל מעטות ומצומצמות בהיקפן, הן גורמות לנו נזקים רבים, הרבה מעבר לכוחן ושיעורן באוכלוסיית המדינה. הם מלשינים לאומות העולם, הם מתעדים, מסריטים ועורכים סרטים מגמתיים ושקריים. הם פוגעים במורל החיילים ולעתים אף מסכנים את פעילותם המבצעית. הם מפרסמים קבל עם ועולם (גם ברשת...), מידע החושף פרצות וליקויים במערך האבטחה ביישובים ישראלים, ועוד רב נזקם.

הגיע הזמן, ודומה שאיננו רחוקים מכך, שאלה יוקעו על-ידי העם כולו, על-ידי רשויות החוק, על-ידי מוסדות השלטון ועל-ידי החברה כולה - כבוגדים בעמם, החותרים תחת קיומו, שלומו, רווחתו וביטחונו, איש איש לפי פועלו הבזוי לכשיוכח זה בראיות מוצקות שלא תהיינה ניתנות לסתירה.

וממילא נקיא אותם מקרבנו, קיא אליו לא נשוב...