הנשיא יוצא להגנת מתנגדי ההינתקות

מאות צעירים נעצרו במהלך יישום תוכנית ההינתקות. רבים מהם אף מתחת לגיל 18. רובם ככולם שוחררו זמן קצר לאחר מעצרם. כמה עשרות - ומדובר במיוחד בנערות ונערים, שוחררו רק בחלוף כמה שבועות, לאחר שהואילו להזדהות בפני גורמי האכיפה. עתה עומדת בפני הפרקליטות בכלל והיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, השאלה החשובה: האם להגיש נגדם כתב אישום, או להסתפק בצעדים שכבר ננקטו נגדם. היינו: המעצר והשחרור בערבות.

בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש מתלבטים בשאלה האם להגיש נגדם כתב אישום. שכן אין מדובר בעניין זניח, נטול עניין ציבורי: המדובר ביותר מ-1000 מעצרים שבוצעו, חלק ניכר מהם צעירים בני 25-15. כמה מאות מצויים ערב גיוס לצה"ל. החשש עתה הוא מהכתמת עתידם של אותם צעירים, דבר העלול למנוע גיוסם לצה"ל, ובעתיד אף למנוע מהם להשתלב בעבודה במסגרת מוסדות המדינה.

ההתלבטות אינה נקייה מפניות. היא נובעת, בראש וראשונה, מהלחץ שעדיין מופעל על המערכת המשפטית לבל תמצה איתם את הדין. על-פי החוק היבש, כל צעיר-צעירה שנכנסו לאזור הרצועה, בלא לקבל היתר מוקדם, ביצעו לכאורה עבירה פלילית; ומי מאלה שהתנגד באופן פאסיבי לפינויו מגוש קטיף, ביצע עבירה פלילית נוספת; ומי שגם התנגד בכוח ואף הרים יד על שוטר או חייל, ניתן להאשימו בעבירות חמורות עוד יותר. השאלה העומדת עתה בפני היועמ"ש היא: היכן לוותר ובמה להתמקד, היכן בעצם למתוח את "הקו האדום". האם למצות את הדין עם כל העבריינים לכאורה, או להתמקד רק באלימים שבהם.

יודגש, כי היועמ"ש טיפל ברגישות יתירה במתנגדי ההינתקות. הוא איפשר גם לבכירים שבהם, ובהם ראשי יש"ע, למתוח את החבל עד שאיים להיקרע, ואז העמידם במקום. כך הוא נוהג גם עתה. בהנחיות לפרקליטות הורה מזוז לנהוג באופן מרוסן ולהימנע, ככל שניתן, מהעמדה לדין אלא אם מדובר בעבירות חמורות.

סוגיה זו נשקלת עתה בכובד ראש, גם בשל "האיתות" הסמוי עתה מן העין מצד נשיא המדינה, משה קצב. נודע לי, כי הנשיא הבהיר ליועמ"ש מזוז כי הוא מצפה מהפרקליטות להתחשב בנסיבות המיוחדות, ולהימנע, ככל שרק ניתן, מהגשת כתב אישום נגד מתנגדי ההינתקות. "הקו האדום", הבהיר הנשיא, הוא אלימות: כל מי שנהג באלימות כלפי חייל או שוטר או בעל תפקיד ממלכתי, לא יוכל להנות משום הנחות. מכל מקום, הנשיא לא יתערב, במקרה כזה, גם אם יוגש נגדו כתב אישום.

בידי הנשיא אין לכאורה, בשלב זה, כלים כדי להתערב. שהרי סמכותו מוגבלת למתן חנינה לאחר שהוגש כתב אישום, ובדרך כלל - לאחר שהנאשם הורשע ודינו נגזר. וכאן, כאמור, טרם הוגשו כתבי אישום נגד רוב-רובם של מתנגדי ההינתקות שנעצרו ושוחררו.

נשיא המדינה טרם התערב רשמית, גם לא פומבית. ולא במקרה: עד כה אף לא הוגשה לנשיא בקשה רשמית למתן חנינה גורפת. אומנם נכון: יו"ר ש"ס, אלי ישי, שוחח עם הנשיא קצב, בשמו ובשם הרב עובדיה יוסף, שביקש מהנשיא להתערב. אך בקשה רשמית, כאמור, טרם הוגשה.

ובכל זאת: מדוע מאותת הנשיא, כבר בשלב זה? נודע לי, כי הנשיא מסתמך על שני התקדימים הנודעים: שחרור הסטודנטים המצרים שהגיעו לבצע פיגוע בישראל. אלה שוחררו על-ידי המדינה בטרם הוגש נגדם כתב אישום, וזאת בתמורה לשחרור עזאם עזאם; ותקדים קו 300 - ההסדר שנעשה אז: הנשיא חיים הרצוג (ז"ל) הבטיח מראש ליתן חנינה לאותם אישים נגדם יוגש כתב אישום.

הנשיא מאותת, איפוא, על-מנת שלא להידרש לשימוש בסמכותו. נודע לי, כי הנשיא מצפה מהיועמ"ש שיוציא עבור כולם את הערמונים מהאש. היינו: שיימנע מהגשת כתבי אישום, אלא אם מדובר במתנגדי הינתקות שפעלו באלימות נגד חייל, שוטר או גורם ממלכתי אחר. ציפייה זו נובעת גם נוכח המצב החדש שנוצר: ההינתקות יושמה ללא שפיכות דמים ומבלי שנגרם נזק פיזי גדול, בלתי הפיך, למי מאנשי כוחות הביטחון. לשם דוגמה: בהפגנות השבועיות בבילעין נפגעו עד כה יותר מעשרה חיילים. אחד מהם איבד עין, ועד כה לא ראינו את נוטרי שלטון החוק התובעים את העמדתם לדין של אותן עברייני בילעין.