בְּרֵאשִׁית

העולם היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ואלוהים ברא את השמים ואת הארץ. כך היה צריך, לכאורה, להתחיל את תיאור סיפור הבריאה, וזאת על-פי סדר הדברים הנכון. הסדר הזה מופיע, לדוגמה, בתיאור הבריאה של הסיודוס, המשורר היווני שחי במאה ה-8 לפנה"ס. ב"תיאוגוניה" שלו הוא כותב: בתחילה היה כאוס. אבל, התורה לא התחילה בתיאור המציאות של חושך ואי-סדר, כלומר בתיאור הרע, אלא הקדימה את מעשה הבריאה של האל לתיאור המצב הבראשיתי, מדוע? כי הנושא של הקדמת הטוב לרע מציין את הערך המוסרי של התורה כולה, ערך עליון שאותו היא מנסה להעביר אלינו.

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. המשפט הראשון בתורה נכתב בניסוח מסובך ומורכב. מדוע לא נכתב בפשטות - אלוהים ברא את השמים ואת הארץ. זה הרי הניסוח הכי ברור, קצר ופשוט. היתרון בניסוח כזה הוא שגם מתחילים את התורה בשם ההווייה וגם באות אלף, האות הראשונה באלף-בית העברי. התורה בחרה דווקא בניסוח המסובך יותר. מדוע? לכל דבר יש משמעות, גם לבחירה באות הראשונה של המילה הראשונה בתנ"ך. הבחירה באות ב' לפתוח בה את התורה כולה יכולה להיות מוסברת כך: ב' זה בית. בית זה בעצם המשפחה, הגרעין הקטן ביותר של החברה. זה הבסיס של החברה האנושית. בית זה אימא ואבא וילדים, ההתחלה של כל חברה/לאום/עם. התורה הרי ניתנה לחברה האנושית ונכתבה עבור בני האדם בתור ספר הוראות לחיים. על כן ראוי היה לפתוח את הספר הזה דווקא באות שממנה מתחילה כל חברה שהיא, בבסיס הקטן ביותר, שהוא הבית. ואכן, האות ב' באלף בית העברי הקדום נכתבה בצורה של בית, על-פי תוכנית הבנייה של הבתים בחברה הנוודית של שבטי ישראל בזמן הקדום.

אלוהים ברא את השמים ואת הארץ. מדוע לא נכתב בפשטות את השמים והארץ, בלי להכפיל את המילה "ואת"? כידוע הטקסט המקראי חסכן מאוד במילים ואם יש חריגה או הכפלה כנראה שיש לזה סיבה. הסיבה היא שמדובר בשני כוחות מנוגדים של היקום. במקום הראשון והחשוב ביותר עומדים השמים, שמציינים את הפאן השמיימי, האלוהי של היקום, ובמקום השני בחשיבותו עומדת הארץ, שמציינת את הפאן הארצי, האנושי והחומרי של היקום. השמיים זכר והארץ נקבה. ו' החיבור לא מתאימה לכאן כי מדובר בשני כוחות מנוגדים זה לזה ולא כוחות שמתווספים אחד לשני. לכן, צריך להוסיף את החציצה הכפולה: "ואת.. ואת". אפשר להביא כדוגמה את הציווי מעשרת הדיברות: "כבד את אביך ואת אמך". כיבוד האב מוצב במקום הראשון בראייה של התורה, כיבוד האם במקום השני. האב והאם הם זכר ונקבה, שני כוחות מנוגדים שיוצרים את השלם. האישה היא "עזר כנגדו" וביחד "והיית לבשר אחד". השלם מורכב בעצם משני כוחות מנוגדים, שלא יכולים לבוא אחד אחרי השני בתוספת של ו' החיבור אלא שאחד ניצב כנגד השני, ומשניהם נוצר השלם. כמו שמים-ארץ, טוב-רע, אור-חושך. הטוב תמיד יופיע במקום הראשון.