אקדים ואומר: אינני מכיר את האלוף אלעזר שטרן, ראש אכ"א. יתר על כן, אשמח לבואו של כל חייל בצה"ל, טוראי כאלוף, אל רחבת הכותל המערבי, וחבל שישראלים רבים נמנעים מלבוא לשם מחמת חששם מפגיעת הערבים. ועוד אוסיף, כי אני סולד מכל הפרת החוק והסדר, במיוחד במקומות קדושים.
אך כיום, לאחר ניסיון הימים האחרונים, ראוי שמשטרת ישראל תאסור כליל את כניסתו של האלוף שטרן אל רחבת הכותל המערבי, או תגבילו לשעות הבוקר המוקדמות. איסור זה יקיים במדויק את מושגיו ואת מצוותו של בית המשפט העליון.
לפני ימים אחדים בא האלוף שטרן עם משפחתו אל רחבת הכותל, לבוש בגדים אזרחיים. הוא זוהה על-ידי הנוכחים שם. כמה עשרות מהם הקיפוהו וקראו לעברו קריאות גנאי, בקשר לחלקו ב"הינתקות" ובקשר ליוזמתו לבטל את ישיבות ההסדר. על-פי העיתונות, שטרן פנה אל תחנת המשטרה במקום ויצא משם אל רחבת הכותל, מלווה בשוטרי משמר הגבול ובקציניהם, שפילסו דרכו בתוך ההמון המתפלל. הוא הוקף שנית על-ידי אזרחים רבים, שחמתם בערה בהם בשל נוכחותו ואחדים מהם אף השליכו לעברו ולעבר מלוויו אבנים ו"פצצות מים". שוטר אחד נחבל קלות, ומשפחת האלוף חולצה משם בקושי רב.
בואו של האלוף שטרן אל רחבת הכותל מעורר איפוא להט-רוחות, כעס ומהומה, שכן עצם נוכחותו מהווה פרובוקציה. זוהי עובדה שאפשר להצטער עליה, אך היא עדיין עובדה קיימת.
לאחר אותם אירועים נדונה בבג"צ עתירתם השגרתית של "נאמני הר הבית", להורות למפקד מחוז ירושלים במשטרה להימנע מלהגביל את כניסתם אל הר הבית ואת זכות הפולחן שלהם שם. בג"צ, כדרכו מאז ומתמיד, דחה את העתירה, ואתר Nfc ציטט דברים מחכימים אחדים מפסק הדין, שנכתב בידי השופט מישאל חשין. נביא כאן את חלקם:
"אין חולקים על עיקרי היסוד: על זכותם של העותרים לעלות להר הבית ועל זכותם הנוספת לקיים את התהלוכה שהם חפצים בה...". בה-בעת, אין חולקים על חובתה של המשטרה לשמור על חיי אדם ועל הסדר הציבורי, ואם כך על דרך הכלל לא כל שכן בשעה שהמדובר בהר הבית ובסביבותיו", כותב המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, ומוסיף כי על-פי עמדתו של פרנקו (מפקד המחוז, מ"מ) קיים חשש: "ברמה של קירבה לוודאות להתלקחות בהר הבית", אם דרישות העותרים תתקבלנה במלואן.
"בהחלטתנו זו מביאים אנו במניין את הרגישות המיוחדת הנלווית אל נושא הר הבית, שעה שמעשה פעוט לכאורה עלול להוליך לתבערה גדולה", כותב השופט חשין. בג"צ אימץ את עמדתו של מפקד המחוז, שהתיר כניסת העותרים היהודים להר הבית בשעות הבוקר המוקדמות (7:30 עד 9:00 בלבד).
עד כאן הדיווח באתר Nfc.
בג"צ, בקבלו פעם נוספת ומחדש את עמדת המשטרה זה שנים רבות, הכיר איפוא בזכות היסוד העומדת דה-יורה ליהודים (ולכל אדם) לבקר בהר הבית ולהתפלל בו, אך דה-פקטו מכיר בזכותם של הפורעים ומפרי החוק הערבים להכתיב את המציאות, ולגרום לכך שעצם "כעסם וזעמם" על החוצפה היהודית, לקיים סממן כלשהו של הפולחן היהודי בהר הבית, יהווה איום במהומות עצומות בישראל ובפעולות טרור עולמיות.
בשל עמדה זו נמנעה במשך שנים עצם כניסתם של יהודים להר הבית, ורק לפני שנים אחדות ראה השר לביטחון הפנים באותם ימים, צחי הנגבי, הישג גדול לעצמו בהתרת הכניסה אל ההר ליהודים. אך כניסה זו היא כשלעצמה ביזיון והשפלה: הכניסה ניתנת בקבוצות קטנות בלבד. היהודי הנכנס מלווה על-ידי איש הוואקף – השליט האמיתי בהר הבית - ואם יעז אף להניע שפתיו בתפילה חרישית, שלא לדבר על הנחת תפילין, עטיית עצמו בטלית או כל מעשה אחר המרמז על פולחן יהודי, מיד תוזעק המשטרה. החוצפן היהודי יושלך מיד החוצה, ורבים הסיכויים כי לא סתם החוצה אלא לתא המעצר, בגין ניסיונו לעורר מהומות.
נזכיר כי אריאל שרון מואשם מאז שנת 2000 בכך שחולל את האינתיפאדה, בעצם חוצפתו התהומית לבוא אל הר הבית ולבקר שם, אם כי שרון לא נחשד מעולם בתפילה או בפולחן יהודי אחר, בהר הבית או במקום אחר כלשהו.
מאחר שמשטרת ישראל היא משטרה טובה, נאורה, שוחרת צדק ושוויון, ורק רשעים מזכירים את איפיונה כ"משטרת ניסו שחם", על שם הקצין המצטיין ההוא שבשורותיה, עלינו להניח כי היא אינה רוצה באפליה בין אזרחים (חוץ ממקרים של לינץ' ביהודי, כמובן, שאז היא נמנעת מלחקור מאותן סיבות עצמן שבגינן היא מונעת תפילה יהודית בהר הבית). אם זעמם של פורעי-חוק מהווה מדד להתרת כניסתו של פלוני למקום הקדוש ("בהר הבית ובסביבותיו", כתב השופט חשין שצוטט לעיל), ומאחר שרחבת הכותל המערבי אינה רק "בסביבותיו" של הר הבית, אלא היא קדושה ליהודים לא פחות משרחבת הר הבית קדושה למוסלמים – על המשטרה לנהוג דין שווה כאן ושם.
אדרבה, קחו את הדיווח על פסק הדין לעיל, והחליפו בו שני ביטויים: במקום "הר הבית" כתבו "הכותל המערבי", ובמקום "העותרים" כתבו "האלוף אלעזר שטרן". פסק הדין מתאים למקרה של שטרן ככפפה ליד.
מאחר שהאלוף אלעזר שטרן מהווה, ללא ספק, גורם מטריד ומרגיז בעיני אנשים מסוימים, ומאחר שעצם כניסתו לרחבת הכותל מהווה פרובוקציה ברורה ומעוררת מהומות, על משטרת ישראל להודיע לו כי כניסתו לשם אסורה. כפי שהמשטרה נמנעת מלפעול נגד הפורעים הערבים בהר הבית, כן עליה להימנע מלפעול נגד הפורעים היהודים ברחבת הכותל המערבי. הרי למדנו מחכמינו, במיוחד אלה שבמשטרה ובמנגנוני אכיפת החוק למיניהם (נו טוב, גם בתקשורת הישראלית), כי את החוק יש לקיים ויהי מה ויהי מי, אפילו כאשר הדבר מביא למעצרם של קטינים וקטינות בני 14 עד תום ההליכים.
אני ממתין בקוצר רוח לעתירתו של האלוף שטרן לבג"צ, לאחר שיקבל מניצב אילן פרנקו הודעה על איסור כניסתו לרחבת הכותל המערבי. בטוחני כי באותה שעה ממש יתרחשו שני מאורעות נוספים: יותר חופש הפולחן הדתי ליהודים בהר הבית, ללא שום הגבלה ותוך "צפצוף" על זעמם ועל כעסם של הפורעים הערבים בהר הבית, ויישמעו פרסות חמורו של המשיח.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
