הצהרות טראמפ חושפות חלקי עולם משוגע

כאשר באים ומאימים שהכרת טראמפ בירושלים כבירה\ת ישראל תדליק את האזור, זה גובל בשיגעון. כל האזור בוער כבר 8 שנים אז לבוא ולאיים עליו בדליקה? ובכלל מתי סבבי העימות בינינו לבין הפלשתינים הדליקו איזה שהיא מדורה באזור?

הצהרת הנשיא טראמפ בעניין ירושלים האירה את אחת מנקודות השיגעון והטמטום המאפיינות חוגים רחבים בעולמנו. ובמה דברים אמורים? בנבואות, ובתחזיות הזעם שדברי טראמפ יבעירו את האזור ויערערו את יציבותו. שריפה גדולה תבוא עלינו הייתה הצעקה המשותפת. זה שהפלשתינים מייללים באורח קבוע שכל האזור, ואפילו כל העולם, יתלקח בעקבות מעשיה "הברבריים של ישראל" בזה אין חדש וזה כל כך טבעי להם; זה שאצלנו מצויים פרשנים ופוליטיקאים שכל "שני וחמישי" מאיימים באינתיפאדה איומה, וכמהים שהיא תבוא, גם בזה אין חדש. אצלם אפילו תגרה עם נערות פלשתיניות עלולה לגלוש לדליקה מזרח תיכונית. אבל מה שקשה לי להבין הוא מדוע הצמרת המדינית האירופית כל כך מודאגת שעצם ההכרה בירושלים כבירת ישראל תביא לזעזוע טקטוני במזרח התיכון? על בסיס מה הם אומרים זאת? ניסיון העבר? ראיית נולד פלאית? ובראש, איך לא, שרת החוץ של האיחוד, המרבה לפקוד את טהרן כאילו הייתה ביתה השני, הגדילה לאיים כאשר חיוך דקיק על שפתיה: "ההחלטה מחזירה אותנו לימים אפלים". למה התכוונה? כל אחד ועולם הדימויים שלו.

היער נשרף

תהיינה הסיבות אשר תהיינה לפנינו תופעה מדהימה באיוולת שבה, ובו בזמן מעוררת צחוק. מזה כמעט 8 שנים האזור בוער בדליקה אחת גדולה, חסר כל יציבות. דומה שכמעט כולו שקע בחורבות של רעידת אדמה. למעלה מ-600 אלף הרוגים, מיליוני פצועים, מיליוני פליטים, הרס וחורבן תשתיות של מדינות; רק בסוריה נהרסו למעלה מ-400 בתי חולים; אין כמעט מדינה שאין בה דליקות: מתימן, דרך סעודיה, לעירק, לסוריה, ללבנון, למצרים, ללוב. אז מול מציאות כזאת באים ומאיימים שהאזור יידלק? היער נשרף, ומאיימים לשרוף אותו? כל הבית שלך בוער, ושכניך מאיימים שישרפו אותו? אולי עושים כך בבית משוגעים?! זה שחלק מהעולם שלנו מצוי מזה שנים בנשף מסכות של תרבות הפוליטיקלי קורקט, זה כמובן ידוע. אבל גם בית משוגעים שבו מאיימים ב"ימים אפלים" שעה שאלפי ילדים בסוריה נרצחים בגז? שעה שנשיא סוריה, שהוגדר על-ידי שר החוץ האמריקני כמפלצת, יושב בוועדת האו"מ לזכויות אדם באמצעות שליחיו?

והצהרת טראמפ בעניין ירושלים מביאה אותי לנאומו האחרון, 18 דצמבר, על מדיניות הביטחון הלאומי של ממשלו. בין השאר נקבע שם כי הסכסוך הישראלי-פלשתיני כבר אינו הגורם המרכזי המונע שלום ושגשוג באזור; היא אינה המקור לבעיות האזור. המקור עכשיו הוא אירן וארגוני הטרור האיסלאמי הקיצוני. ממשלו של אובמה חשב ההפך מכך, תרם לדליקה הגדולה באזור וקיווה שאם הוא יצליח למנוע בניה בהר חומה, רוח הקודש תכבה את השריפות באזור. האירופים עדין חושבים כמו אובמה.

אז, ברכות לטראמפ, אבל יש לי שתי הערות בסיסיות: האחת, חוסר היציבות באזור, העדר שגשוג וקדמה ושלום, הם תולדה של הרבה גורמי יסוד חברתיים, דתיים, כלכליים והיסטוריים. אירן וגורמי האיסלאם הקיצוני הם מסימני התקופה הנוכחית הנשענים על חוסר היציבות הקבוע ומנצלים אותו. השנייה, כל עוד חיינו בעולם הפטרו-דולרים, שהקנה עוצמה אדירה למדינות ערב ולא היה הסכם שלום עם מצרים- לסכסוך בינינו לבין מדינות ערב-- הייתה השפעה על האזור. מהרגע שהסכסוך הוא רק בינינו לבין הפלשתינים - הוא הפך למקומי. דליקה מקומית קטנה שאינה יכולה להדליק את האזור. נא לעיין בערכים אינתיפאדות, ושלושת סיבובי המלחמה בעזה.

החריג הבולט: חיזבאללה בגלל הקשר החזק שלו עם אירן. וכאן חוזרים לנאום המדיניות של טראמפ ולשאלה המציקה: איך הוא רוצה לפעול מול אירן וחיזבאללה. לא רק במילים.