התעללות רשויות הצבא בלוחמיו

בשירותו הצבאי של הלוחם, לאחר סיומו את מסלולו הקרבי במשך שנה ומקצת, משובץ הוא בדרך הכלל למסגרת הפלוגות הוותיקות בגדודו. פלוגות אלה ידועות בשמן כ"פלוגה מסייעת" ו"פלוגה רובאית", ובהן מתקיים נוהל בלתי פורמלי, הידוע כנוהל "צעירות-ותיקות", לפיו החיילים הצעירים בפלוגה, מעמדם כמעין צמיתים ומשרתים את החיילים הוותיקים יותר. בהתאם לנוהל הנדון, החייל הצעיר, גם הלכה וגם למעשה, נשלל מכלל זכויותיו הבסיסיות המעונקות לטובתו בהוראות הדין הצבאיות. החייל הצעיר נאלץ לקיים את כל עבודות המינהלה שבפלוגה, לרבות אלו שמטבען זקוקות להתחלק בין החיילים בכללותם. כך למשל נאלצים החיילים הצעירים, תחת פקודה, לקיים את כל משימות השמירה, תורנויות המטבח וכלל העבודות הנדרשות בגדרי פעילות הפלוגה, אף שבין לבין הם מבצעים פעולות מבצעיות שונות בהיעדר כל מנוחה. יתר על כן, הנוהל הנדון מורה, במנותק מן הצורך המשימתי, כי לחייל הצעיר לא יוענקו למעלה משלוש שעות שינה ביממה למען "יחונך" וילמד להעריך את כללי פלוגתו.

מנגד, לחיילים הוותיקים הוקנו סמכויות ענישה כלפי הצעירים, כך שבמידה וחייל צעיר יסרב לסחוב ציודו של החייל הוותיק, לזה האחרון סמכות להענישו בדרך של השתת שמירה רצופה עד לכדי 10 שעות. זאת ועוד, לבעלי התפקיד הפיקודי בפלוגה קיימת סמכות ענישה נוספת, הקרויה כ"עונש דיכוי", לפיה יוכלו המפקדים, לפי שיקול דעתם, אף אם שרירותי, להשית משימה שוטפת על החייל הצעיר, בהיעדר אופק של זמן, תוך הלבשתו בכל ציודו הצבאי (משקל של עד 45 ק"ג) ותוך איסור על החייל הצעיר מלשוחח עם מי מחבריו בפלוגה.

יובהר, כי אין נפקא מינא ביחס לנסיבותיה של הפלוגה, בין אם זו מצויה בתוכנית אימון ובין בגדר פעילות מבצעית, הרי שאין לסטות מהוראות הנוהל הנדון, באשר זה מוחל גם במסגרתן של תוכניות מבצעיות. כך בקירוב, בעת משימה מבצעית, החיילים הצעירים יאלצו לשאת על גבם את כלל הציוד הנספח, כגון תרמילי מים, מזון, תחמושת ומכשירי לחימה השונים, בנוסף לאפודם האישי, בעוד שהחייל הוותיק ישא, לכל היותר, את אפודו האישי בלבד. עוד יזדקק החייל לבצע עבודות מינהלה, אף לאחר שחזר ממארב בן שלושה ימים, ובעודו עתיד לקיים משימות שמירה, כדי שהחייל הוותיק יזכה למנוחה שוטפת בכל זמן זה.

בנוסף לכל אלה, בדגש מובהק, קובע הנוהל כי תכלית שירותו של החייל הצעיר הינה לשרת, באופן פרסונלי, את החייל הוותיק, בדרך של סחיבת חפציו, הקמת אוהלו, הכנת ארוחתו כפי דרישתו האישית והבאתה עד למיטתו, ניקיון מגוריו, שמירה על חפציו וניקוי ושימון נשקו. יבואר, כי במידה והחייל הצעיר יסרב לקיים או לסטות מהוראות אלה, יזכה, במצב אופטימלי, לעונש דיכוי כאמור לעיל, ובמצב נורמטיבי, לימי מחבוש בעוון סירוב לפקודה ו/או התרשלות במילוי תפקידו. היות וכך, ברור, אם כן, כי החייל אשר התנדב לשרת ביחידה קרבית, אין יעודו הקרדינלי אלא להפוך למעין צמית לטובת החייל הוותיק יותר, אף כשיש בכך כדי להביאו לאפיסת כוחות ולשכרות חשיבתית, באופן שיפגע ביכולת הפעלתו את שיקול דעתו, הגם בעת הצורך בשימוש נשקו מטעמי הגנתו האישית או מהכרח ביצוע משימתו נגד גורמים עוינים.

לא במקצת אירעו מקרים בהם חיילים נתפסו שאננים בעת שמירתם במחסומים ואף נרדמו בעת זו, וזאת לאו דווקא משום חוסר משמעתם אלא, לעיתים, בשל אפיסת כוחם לאחר שנעדרו מכלל שינה למען עבדותם את הוותיקים שבפלוגתם.

אופן כללי, אין חולק, כי הנוהל הנדון על ישומו הלכה למעשה, סותר במישרין את הוראות הדין הצבאיות ומביא לבטלותן כלפי החיילים השרירים בחזקתו. לא זו אף זו, יש במימוש הוראות הנוהל הנדון משום ביצוען של עבירות פליליות קשות, ובפרט, בכל הנוגע לענישה בלתי חוקית, האסורה בתכלית האיסור, וכן בקשר להתעללות של ממש בקורבנותיו של נוהל זה. ברם, חרף העובדה כי דבר קיומו ויישומו של הנוהל הנדון בפלוגות הקרביות השונות, ידוע זה מכבר לפרקליטות הצבאית ולנציב קבילות החיילים (הנוהל אוזכר במפורש בדוח השנתי משנת 1996), שמחובתם על-פי דין לאכוף הוראותיו ולשמור על זכויותיהם של החיילים בדרך של בקרה ופיקוח, גופים אלו נמנעים מנקיטת כל פעולה נגד ישומו של הנוהל, ותחת זאת מאפשרים גיבוי מלא דווקא לגורמי הפיקוד שבגזרת אחריותם מתקיימת ההתעללות האמורה.

כאן יהא הוגן להזכיר כי הנוהל הנדון שריר רק בפלוגות קרביות ואין לו כל קיום בבסיסי העורף. מכאן שיתכן וניתן יהא להסביר את אדישות הגופים המפקחים בקשר לאי נקיטתם כל פעולה אופרטיבית ואפקטיבית כנגד ההתעללות כאמור לעיל, שהרי אין הנוהל נכפה בבסיס הצבאי, בו פקידי הגוף המפקח משרתים, אלא ביחידות קרביות בלבד. לדידי, מעצם אדישותם של הגופים המפקחים ומחדלם שאוזכר לעיל, אין הם הופכים אלא לשותפים מלאים להתעללות בלוחמי הצבא, ובלשון אחרת: משהגופים המפקחים נמנעים מלשמור על זכויות הלוחמים, כי אז מעמדם הוא כשותפים מלאים לדבר שלילתן.

לטעמי, נציב קבילות החיילים, בהקשר ספציפי זה, הוכיח את עצמו כגוף מלאכותי לחלוטין, אשר אין בו אלא לתמוך, באופן עיוור, ברובד הפיקודי שבאמצעותו מיושם הנוהל. אסיים באימרה לפיה: "אוי למדינה או צבא המתעללים בלוחמיהם", ואמנע מלהוסיף עליה. סבורני כי הדברים המפורטים לעיל מדברים בעד עצמם.