חזון נבואי של אחרית הימים צץ בחלום הלילה של הנשיא ג'ורג' בוש כאשר ניסה, בנאומו בגן הורדים, לגזור גזירה שווה בין הערכים הנאורים-ליברלים של העולם הדמוקרטי שבראשו הוא ניצב, לבין תפיסת העולם המוסלמית-פנאטית שלפיה "טרור המתאבדים" הוא המפתח להישגים פוליטיים.
כמו כל חזון נבואי, גם חזונו של הנשיא בוש טעון רעיונות אנושיים נשגבים, לפיהם אכן קיימת דרך שבה יגור זאב-רצחני עם כבש שוחר-שלום ונמר-קטלני עם גדי-תמים ירבץ.
כמו כל אמריקני שוחר חיים דמוקרטיים, יודע גם הנשיא בוש, מאז אירועי הטרור הרצחניים של ה-11 בספטמבר 2001, כי אומה אינה יכולה לחיות תחת איום טרור תמידי. לא האומה האמריקנית ולא האומה הישראלית. בוש גם מבין, כי הדמוקרטיה יכולה לשרוד, גם בארה"ב וגם בישראל, רק אם ימוטטו יצרני הטרור, רק אם יחוסלו המשטרים הפונדמנטליסטים המאיצים את פעילותו וקיומו של מערך הטרור, רק אם יסולקו מן הדרך, עד האחרון שבהם, כל לוחמי-הטרור, מתאבדים או לא. אין דרך אחרת.
בתוך עמו יושב הנשיא בוש ולעמו הוא קשוב. מן הטעם הזה ברור, כי בנאומו רב הפנים ופוטנציאל הפרשנויות, הביא הנשיא לידי ביטוי את משאלות הלב של עמו הדמוקרטי, כמו גם את משאלות ליבו של העם בישראל. כל מי שקורא בעיון את דברי החזון הנשגבים בצד הצעדים המעשיים הנדרשים מן הצדדים המעורבים במרחץ הדמים המזרח-תיכוני יכול להבין, חד וחלק, כי הנשיא בוש הפנים את המסרים הישראלים שהוטמעו בדעת הקהל בארה"ב וזו אולי הסיבה שבגללה אימץ ראש הממשלה אריאל שרון את החזון.
מהו, בתמצית ובאופן מעשי, חזון אחרית הימים של הנביא בוש?
אם הפלשתינים יאמצו את הדמוקרטיה כאורח חיים, אם הם יחסלו את השחיתות, אם הם ילחמו בתקיפות נגד הטרור ויגדעו את שורשיו, אם הם יחליפו את מנהיגיהם ובראשם יאסר ערפאת, אם הם יגיעו להסדרי ביטחון חדשים עם ישראל - או אז הם יכולים לסמוך על כך שארה"ב תתמוך בהקמת מדינה פלשתינית שגבולותיה, כמו שאלות שונות לגבי מידת ריבונותה, יהיו זמניים עד לפתרונם המלא, כחלק מהסכם כולל במזרח התיכון. וכאשר כל ההתנאות האלה יתממשו, או אז יצטרכו כוחות ישראל לסגת לקווים שלפני 28 בספטמבר 2000, פעילות ההתנחלות בשטחים תהייה חייבת להיפסק, ואילו הכיבוש הישראלי, שהחל ב-1967, יסתיים בהסכם שיושג במו"מ, עם נסיגה ישראלית לגבולות מוכרים ובטוחים.
בתור הצהרת כוונות עתידיות נאומו של הנשיא בוש טוב ליהודים, בעיקר מן הטעם שכל אדם יכול להתייחס אליו כדבר-תורה שניתן למצוא בו כל משאלת לב, בבחינת "הפוך בה והפוך בה כי הכל בה". רק שאלה אחת, בלתי פתורה, עדיין מרחפת מעל הקיום הישראלי-פלשתיני במזרח התיכון: האם בעקבות הצהרות הנשיא בוש אכן יתממשו כל ה"אמים" שהציג והחזון הנשיאותי המרשים יהפוך למציאות חיים חדשה, או שהחזון הזה ייזכר בדפי ההיסטוריה רק כמשאלת-לב לעתיד שמעבר לאופק התקווה.
