עליבותם אומנותם <br>

אמש (09.01.18) פעלו שוב המחבלים של עבאס/חמאס ורצחו אזרח ישראלי בלב ארץ ישראל. היום (10.01.18) נערכה הלוויתו. כבוד המת וכבוד הכנסת אמורים היו לחייב חברי כנסת הגונים להימנע מלהשתמש בהלוויה לצורך תרגילים פרלמנטריים עלובים. אבל, עסקני האופוזיציה בכנסת לא יכלו להתאפק והעדיפו לרקוד על הדם: במקום לכבד את הנרצח ולבוא להלוויתו הם העדיפו לנצל את נוכחותם בהלוויה של חברי כנסת אחדים והיעדרותם עקב כך מן המשכן כדי לקדם את תככיהם בכנסת.

מנהג חדש בא למדינה. לא זו בלבד שהרשות השופטת חודרת שוב ושוב לתחומי פעילותן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת, אלא שחברי כנסת שונים - במקום להגן על כבודו ועל מעמדו של בית המחוקקים - משתמשים ברשות השופטת ככלי של האופוזיציה, 9D של השמאל/תקשורת. איך עוד ניתן להסביר את הריצה לבג"ץ של חברי כנסת מסוימים בכל פעם שהחלטה חוקית של הכנסת אינה נראית להם. האם לכך נועד מוסד הבג"ץ? האם לשם כך נבחרו הם עצמם לכנסת?

מפלגת השמאל/תקשורת נראית עלובה ומסכנה כאשר ברוב ייאושה היא מריצה לראשותה את האטד הידוע, אלדד יניב, לאחר שלא מצאה בשורותיה מנהיג ראוי ממנו. איך עוד ניתן להסביר את הסיקור התקשורתי הנרחב שלו זוכות הפגנותיו הקיקיוניות והמשמימות של האיש? איזה ערך תקשורתי יש לדיווח הנרחב בכל מוצאי שבת על כך שכאלפיים איש יצאו לרחובות לקול תרועות החצוצרה של החלילן מ-המלין, אלדד יניב? לאן הוא מושך אותם בעליבותו?

וכן, חזינו לאחרונה בהופעתה של שרת העלייה והקליטה שדיברה על חוק המרכולים. לא ידענו שהגברת עדיין בין החיים, ושהיא ממלאת את תפקידה. שנה אחרי שנה מספרי העולים לישראל הם עלובים, מתחת ל-30,000 עולים, אבל על מחדל חמור זה אין היא מדברת ואין איש קורא לה לפעול. מראש הממשלה ומטה, זה צריך היה להיות העיסוק העיקרי של הממשלה ושל הכנסת, כי לכך נועדה מדינת היהודים. אבל הגברת - כמו גם רבים ממי שקדמו לה בתפקיד שהיה צריך להיות חשוב מאין כמוהו - אינה מבחינה כלל במחדל אי-העלייה. כך, למשל, לנוכח עוינותה של ממשלת צרפת, מן הראוי היה לפעול להעלאתם של רבבות יהודים מצרפת, לפני שיהגרו לקנדה, לנוכח האנטישמיות הגוברת בצרפת, מהנשיא ומטה. צרפת הרי מזדהה היום עם כל פעילות אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית בעולם.