תודה רבה לעורך הדין משה אלוני

אינני מכיר את עורך הדין משה אלוני, אך אני חש חובה להודות לו. עורך הדין משה אלוני היה בעבר יושב הראש של ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין. נתקלתי בשמו במודעה שפרסם בעיתונות במימונו. במודעה הוא מציין את היותו אדם, שניצל מגירוש למחנות הנאצים בבולגריה בזכות הציבוריות הבולגרית לרבות לשכת עורכי הדין הבולגרית והכנסייה הבולגרית.

משה אלוני חש צורך להודות למי שהצילו אותו ולמעשה הצילו כמעט את כל יהדות בולגריה למעט היהודים שחיו במקדוניה ובטרקיה שצורפו לבולגריה. כפליט שניצל מאימת הגירוש הוא פונה לציבור הישראלי לגלות אותה רגישות. הכותרת שנתן למודעה - גירוש הפליטים בושה וחרפה. אך הפעם הגירוש הוא של פליטים מישראל לאפריקה.

רשות הדיבור למודעה שניסח עורך הדין משה אלוני - "ניתן לפזר אומללים אלה (כולל ילדים וילדות ששפתם עברית) בארץ ולקלטם כראוי ולא לגרשם (באכזריות!) למותם או במקרה הטוב להפכם לעבדים. ציבור עורכי הדין נקרא להקים קול זעקה יחד עם סופרי ישראל, אישים שונים ורבנים בעלי מצפון".

אני מבקש להוסיף לדברי התודה לעורך הדין משה אלוני גם את מה שתובעת מאתנו מערכת הערכים היהודית. בספר בראשית פרק י"ב אנחנו מתוודעים לתיאור מצוקת הרעב של אבי האומה, אברהם אבינו, שנאלץ לעשות דרכו לאפריקה לשבור בה שבר. "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם, כי כבד הרעב בארץ".

מצוקת הרעב מפגישה אותנו בתקופת השופטים עם אזרחים מבית לחם יהודה, שנאלצו לנטוש את מכורתם ולתור אחרי אסמי בר בארץ זרה - בארץ מואב בעבר הירדן המזרחי. הם עשו מה שעשו אבות האומה שמפאת הרעב בארץ כנען ירדו - הסתננו לאפריקה - למצרימה.

בנתיבי הרעב מכנען לאפריקה הלכו אברהם אבינו ובני משפחתו, גם ניניו - בני יעקב הלכו בנתיבים התרים אחר הלחם והביטחון - כי כבד היה הרעב בארץ כנען. בשמות כ"ב 20-23 אנחנו קוראים "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", על הפסוק הזה נדרשו רבותינו בבא מציעא נט, ע"ב, בציינם, שבשלושים וששה מקומות הזהירה התורה על הגר.

אין מצווה אחרת בתורה, לא מצוות אלוהים, לא השבת, לא מאכלות אסורים, לא עבודה זרה, שמופיעה וחוזרת במספר רב של פעמים, כמו מצוות הגר. בתקופת המקרא בנתיבי הרעב מישראל לאפריקה הלכו פליטי רעב וצמא, שנאלצו לתור אחרי הלחם, לנדוד לגנוב גבולות ואפילו לשקר לשוטרי הגבולות בארץ הנוכרייה מעבר לירדן מצאו פליטי הרעב הישראלים גילויי אחווה אנושית בקרב בני הארץ הקולטת כלפי התרים אחר הלחם מישראל. בת ארץ מואב סועדת ותומכת בפליטת רעב ישראלית, שמתמודדת עם רעב ועם שכול.

חברה, שמחוקקיה משתלחים כלפי פליטי רעב כאל סרטן, זקוקה לתיקון. זקוקה להפנמה, שעד יעבור זעם הרעב והאימה חובתנו להעניק בית חם ל-35,000 או 40,000 פליטי רעב וחרב החיים בתוכנו. ננהג בהם - באותו חום - שנהגו אזרחי מואב, כלפי הורי מחלון וכיליון, פליטי הרעב מארץ יהודה השחונה.

אנחנו זקוקים לתיקון גדול, לא די לעטוף במלל את שמות כ"ב, לא די לעטוף בטקס רליגיוזי את מגילת רות, אלא חובה עלינו לתת במילים רוח חיים. לתת להן תוקף חי ונושם בחיינו בארץ הזו.

עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרָעָב

שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה פֹּה עַל פָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם
כְּשֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
כִּי כָּבֵד הָיָה הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.

שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב
כְּשֶׁיָּרְדוּ מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת.

שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה שָׁם עַל פְּנֵי אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה
כְּשֶׁיָּרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב
עֵת הָיָה רַעַב בָּאָרֶץ.

מִלִּים דּוֹמְעוֹת מֵהַר סִינַי כּוֹאֲבוֹת
עַד הַיּוֹם שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד נָסָה מֵרַעַב,
הוֹלֶכֶת בִּנְתִיבֵי הַלֶּחֶם
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּאֶרֶץ לֹא לָה.

וּבְתוֹכֵנוּ נוֹהֲמִים כְּמֻכֵּי יָרֵחַ אֶל מוּל
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הַמַּחֲלִיקָה עַל פְּנֵי
בָּנִים חוֹרְגִים לֶאֱלוֹהִים וּלְאָדָם מִיַּבֶּשֶׁת שְׁחוֹרָה
נָסִים מֵעֲרָבָה אוֹרֶבֶת וּמֵרָקִיעַ קָרוּעַ
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר.

עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב בְּנֵי הַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחוֹרָה הֵם לִי
כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן
כִּבְנֵי יַעֲקֹב הַבָּאִים לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּתוֹך הַבָּאִים מִצְרַיְמָה
כְּאִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה שֶׁיָרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב .

עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב, הָאֵימָה וְהַמִּלְחָמָה.

השיר נכתב במדרשת שדה בוקר. באחד מימי שירה במדבר עמדתי מעל המצוק ליד קבר בן-גוריון בשעת בוקר מוקדמת. עם השחר העולה על המדבר התכתבתי עם ספר בראשית פרק י"ב: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. וַיְהִי רַעַב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֵד אַבְרָם מִצְרָיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָּבֵד הָרַעַב בָּאָרֶץ."