אלברט בדר שרד את זוועות השואה - מגטו קובנה, דרך דכאו ועד לצעדת מוות. הוא אומנם שרד, אך הוריו ושתי אחיותיו הגדולות נרצחו. דודו, אדם אמיד שהיה בעל עסק לטקסטיל בקובנה, נרצח על-ידי שכנו בעת הפלישה נאצית. לאחר השואה, אלברט שירת בצבא האמריקני ואחר כך עבד חמישים שנה במפעל במילווקי. משפחתו מעולם לא קיבלה את רכוש הדוד בחזרה וגם לא שום פיצוי עבורו. לניצולי שואה רבים בישראל וברחבי העולם יש סיפורים דומים.
בשבת יצוין באו"ם וברחבי העולם יום השואה הבינלאומי. לקראת היום החשוב הזה, וכאשר סיפוריהם של אלברט ואחרים לנגד עיניו, אישר הסנאט האמריקני בחודש שעבר פה אחד את החוק שמכונה "צדק היום לניצולים שלא פוצו", פרי יוזמה משותפת של שתי המפלגות. החוק מחייב את הממשל לוודא שמדינות שהתחייבו להאיץ מתן פיצויים לניצולים - אכן עומדות בהתחייבויותיהן.
47 מדינות חתמו ב-2009 על אמנת טרזין, המכירה ב"חשיבות השבת הרכוש שהוחרם בשנים 1933-1945 והענקת פיצוי עבורו". אלא שלמרבה הצער, רבות מהמדינות שחתמו על האמנה, ובכלל זה חברות בנאטו, לא נכנסו מאז לעובי הקורה, בלשון המעטה, על-מנת לקדם השבת רכוש יהודי שנבזז בשואה. החוק שאושר בסנאט נועד להאיץ במדינות מרכז ומזרח אירופה להעביר הילוך בטיפולן בנושא.
החוק גם מחייב את מחלקת המדינה לבדוק אם מדינות שחתמו ב-2009 על אמנת טרזין אכן עומדות בהתחייבויות שלהן לקדם חוקים ומדיניות שיסייעו לניצולים לאתר את רכושם ולפצותם - וגם לדווח על כך.
את החוק הציגו בסנאט הסנאטורית הדמוקרטית טאמי בולדווין ועמיתה הרפובליקני
מרקו רוביו, ואילו בבית הנבחרים הוצגה היוזמה על-ידי הדמוקרט ג'וזף קראולי ועמיתו הרפובליקני כריס סמית.
"החוק נועד להבטיח סוף-סוף שייעשה צדק עם ניצולי השואה ומשפחותיהם", אמרה בולדווין. "הניצולים חיכו יותר מדי זמן על-מנת לקבל חזרה רכוש ששייך להם, או פיצוי על החרמתו. בכך שהנושא הופך לחלק ממדיניות החוץ האמריקנית, יש לקוות שהדבר יאיץ במדינות לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי הניצולים".
החוק החדש שופך אור על אי-הצדק שהוא עדיין מנת חלקם של ניצולים רבים ובני משפחותיהם והוא מגיע בזמן קריטי. יותר משבעים שנה לאחר השואה, נותר רק מעט מאוד זמן על-מנת לעשות ולו מעט צדק עם השורדים.
בהצהרה משותפת אשתקד התחייבו ממשלת ישראל והארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר) לפעול להאצת המאמצים להשבת הרכוש שהוחרם מהיהודים מ-1933 ועד השנים שלאחר השואה, או לקבלת פיצוי הולם עבורו. בעת החתימה על המזכר המשותף אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין: "לכולנו יש מחויבות כיום להבטיח את רווחתם של הניצולים. פעילות איל"ר חיונית ביותר על-מנת להשיב את הרכוש שנגזל על-ידי הנאצים ועוזריהן. השבת הרכוש לבעליו כדי שישתמשו בו לטובת הניצולים היא משימה לאומית".
גם פעילות משרד החוץ והמשרד לשוויון חברתי בישראל תרמה מאוד למאמצים אלה וחשוב שקולה של ישראל ימשיך להישמע בנושא.
מחקר שערך אשתקד המכון האירופי למורשת השואה גילה כי "יותר משבעים שנה לאחר השואה, עדיין נותר רכוש רב שהוחרם מיהודים ושהניצולים או צאצאיהם לא קיבלו פיצוי עבורו. אומנם נעשו כמה צעדים חשובים בכמה מדינות, אך במדינות הגוש המזרחי לשעבר עדיין נותרה עבודה רבה בכל הקשור להשבת רכוש פרטי וציבורי".
מדינות שאימצו את אמנת טרזין עדיין לא טיפלו בנושא ברמה הנדרשת. מבנים קהילתיים לשעבר של היהודים בלטביה עדיין מוחזקים בידי הממשלה ורשויות מקומיות, ואילו בפולין, יהודים אינם מצליחים להשיב לידיהם רכוש שהיה שייך למשפחותיהם. גם במדינות אחרות מערימים קשיים על השבת רכוש לבעלים או ליורשיהם.
כפי שאמר נשיא הפרלמנט האירופי אנטוניו טייאני, "השבת הרכוש היא חלק חשוב במאמץ לעשיית צדק". ואכן, זוהי משימה משותפת לכולנו.
