אני פוחד מאיוב קרא <br>

אני פוחד משר התקשורת איוב קרא. אני פוחד מהמלל הרדוד והמאיים של השר, שעלול לקבל מעטה של הוראות חוק.

מזלו של המשורר נתן אלתרמן, שכתב את השיר "על זאת" בימים שלא כיהן בממשלת ישראל. השר איוב קרא, שמבקש לחוקק חוק, הנושא את השם "צה"ל הוא ערך עליון". בהמשך הוא דורש "לאסור התבטאויות נגד הצבא", כשהוא אינו מסתפק רק בהוראת האיסור, אלא הוא דורש נקיטת כל האמצעים.

איוב קרא עדיין לא נולד, כשנתן אלתרמן ביקר קשות בשיר "על זאת" תופעות ומעשים שנעשו בצבא. בשירותו יצא חוצץ נגד התופעה של חייל, המבצע פשע מלחמה במבצע "דני" בעיר לוד.

אלתרמן לא חשש "מה יגידו בגת", ותיאר בכאב רב התנהגות נלוזה של חייל ש"חָצָה עַל גִּ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה נַעַר עַז וְחָמוּשׁ - נַעַר כְּפִיר, וּּבָרְחוֹב הַמְּדֻבָּר אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה נִלְחֲצוּ עַל הַקִּיר". האיש הזקן והאישה הם ערבים הנסים על נפשם בעיר לוד, ובמנוסתם מצאו את מותם בניסוי כלים של "נַעַר עַז וְחָמוּשׁ - נַעַר כְּפִיר".

למרות שלא נשקפת סכנה לחייל - "הַנַּעַר הַזֶּה בְּשִּׁנִי חָלָב" מחליט לבצע פשע מלחמה. חייל המחליט לערוך ניסוי כלים על אזרחים ערבים הנלחצים מופחדים אל הקיר - "אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע... וְנִסָּה! רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו... וְדַמּוֹ אֶל הַכֹּתֶל ..." - החייל ביצע פשע מלחמה חמש שנים אחרי שתמה מלחמה, בה חיות אדם ביצעו ניסויי כלים בבני עמנו ובעוד מיליונים מעמי אירופה.

גרניקה על כל גבעה

לדברי השר איוב קרא "צה"ל הוא ערך עליון", ובשם החוק הוא עוד עלול לדרוש להעמיד לדין את המשורר נתן אלתרמן גם אחרי מותו, כי בחייו גינה פשע מלחמה. חייל ביצע ניסוי כלים על זקן ואישה ערביים, שלא היוו כל איום.

את הקצין בחטיבת גבעתי, המשורר אבא קובנר, עלול השר איוב קרא לתבוע להעמידו לדין על פרסום השיר "גֶּרְנִיקָה עַל כָּל גִּבְעָה", שיר מחאה של קצין בצה"ל לנוכח מעשי הרס, שנעשו בכפרים ערבים בחזית הדרום. השימוש במילה "גֶּרְנִיקָה" חובק בחובו קניבליזים חייתי של הרס עיירה שלמה על תושביה האזרחים כולל נשים וטף.

השימוש של אבא קובנר במילה "גֶּרְנִיקָה" בכותרת של של השיר והשימוש בה כמילה חוזרת בשיר יש בה יותר מרמז לפשע, שביצעו חיות אדם בגילוח העיירה גרניקה בימי האופל שירדו על אירופה. גילוח חיים ומקום-ישוב, שלא היה מוצדק לעשותו שם בספרד, ולא הייתה כל הצדקה לעשותו בכפרים ערביים כאן בישראל בשנים 1948-9.

אני פוחד מהרוח הרעה המשתלטת על חיינו. כיום החל לכהן בתפקיד יושב-ראש וועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי זוהר, שאומר בגלוי לכתבת עיתון הארץ - "לפלשתיני אין זכות להגדרה לאומית". מיקי זוהר הוא הקובע והמחייב מה יחושו ומה יהיו מאווי מיליוני פלשתינים - בחייהם, בשירתם ובספרות הענפה והשוקקת. הוא ממרום אדנותו דורש מהם לכבות את אורות הכמיהה לבית לאומי פלשתיני לצידה של מדינת ישראל. מיקי זוהר בלבו כי רחב הוא מוכן לדבריו - "אני רוצה אותו (את הערבי) כתושב מעצם ההגינות שלי" אדנותו פולטת מלל המבייש אותנו כיהודים - "...צר לי לומר, אבל יש להם (הפלשתינים) חיסרון אחד בולט הם לא נולדו יהודים".

מפחידים אותי המלל של שר התקשורת איוב קרא והמלל של חבר הכנסת מיקי זהר, אליהם מתווספים ביטויים של שרת המשפטים, אילת שקד, בחוק הלאום. מפחיד אותי מלל הנשמע כיום בכנסת ישראל, ברחוב ומעל גלי האתר, המזכיר את המלל של גרועי הלאומנים באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים.