משפט שהפך למשפח

"ויקו למשפט והנה משפח" (ישעיהו ה ז)

אחד הסמלים העתיקים שמציג את מהות עבודתו של השופט הוא דמות אישה המחזיקה בידה מאזניים שכפותיהם מאוזנות. האישה מגלמת את השופט והכפות המאוזנות מסמלות אי-הטיה לצד זה או אחר, כלומר: משפט צדק.

השבוע, באופן מקרי ביותר נחשפה בפנינו התכתבות סלולרית בין תובע בגוף ציבורי (הרשות לניירות-ערך)לבין שופטת שהייתה ב"תורנות מעצרים" (דיונים בדבר הטלת מעצר והארכת מעצר) ובו נידונו כמה ימי מעצר נוספים רוצה הרשות התובעת להטיל על הנאשמים ב"תיק 4000" ולאיזו פשרה ניתן להגיע עם הסנגורים. התכתבות זו התנהלה, כמובן, בטרם הדיון וללא ידיעת הצד השני (סנגורים). התכתבות זו מייתרת, למעשה, את הדיון כי השופטת כבר קיבלה את החלטתה בדבר הארכות המעצר. וזה כמובן אינו משפט אלא משפח.

מעיון בנוסח ההתכתבות הסלולרית שפורסמה בתקשורת נראה, בוודאות, שאין זו הפעם הראשונה שהתובע והשופטת מתכתבים ביניהם ("סיכמנו על מתווה") בנושא הספציפי שבדיון. כמו-כן ניכר כי קיימת ביניהם הכרות קרובה ("תעמידי פני מופתעת") ואולי אף מעבר לכך.

האם מישהו מאמין, בתום-ליבו, כי זו הפעם הראשונה ששני אלה מתכתבים?
האם מישהו מאמין שזה המקרה הראשון שבו הם דנים ומתכתבים? יותר מכך, האם מישהו מאמין שזו השופטת או השופט היחידי שהתובע הזה התכתב אתו?

אין לי ספק שחקירה מעמיקה הייתה מגלה שזה נוהג נפוץ בבתי-המשפט בשנים האחרונות ואולי גם קודם לכן.

עקב כך אנו חוזים, ממש לנגד עינינו, במערכת טיוח אדירה של משמעות האירוע. החל משרת המשפטים, שקד, דרך נשיאת העליון, חיות, בניצוח מבקר המערכת המשפטית, ריבלין וכמובן התקשורת. טיוח זה בא למנוע חקירה פלילית של השופטת ושל תובע הרשות לניירות-ערך מתוך חשש שבחקירה כזו יתגלו מקרים דומים שאירעו בהווה ובעבר ושימוטטו את כל האמינות של המערכת המשפטית.

נשאלת השאלה: האם מותר ורצוי לטייח דברים בכדי למנוע קריסת המערכת המשפטית אך מנגד יש לחקור "עד העצם" את המערכת הפוליטית מבלי חשש לקריסתה?
זה קורה כאשר המשפט הפך למשפח.

אך זה אינו מקרה יחיד. שבוע קודם נודע כי בעת שוועדת האיתור דנה בבחירת היועץ המשפטי הנוכחי הייתה בין המועמדים גם השופטת לשעבר גרסטל. הודלף לתקשורת כי מתנהלת חקירה כנגד שני מקורבים לראש הממשלה שהציעו לשופטת גרסטל להתמנות לתפקיד בתנאי שתסכים לסגור תיק כנגד אשת ראש הממשלה. השופטת ציינה כי ספרה על כך למספר אנשים כולל השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון כיום.

ונשאלת השאלה, מדוע אנשי משפט כה בכירים (גרסטל וחיות) שקיבלו הצעה שבמהותה היא הצעת שוחד או שמעו, במקרה של השופטת חיות, ממקור מהימן על הצעה לשוחד בעל משמעויות ציבוריות חשובות ולא פנו מיד למשטרה בכדי לדווח על כך.

לא שמענו מהגברות הנכבדות (גרסטל וחיות) שום הסבר מניח את הדעת מדוע הן לא נגשו לתחנת המשטרה הקרובה כדי להגיש תלונה על הצעת שוחד ברמה הגבוהה ביותר.

לי יש רק הסבר אחד. התשובה להצעה, אם בדבור או במשתמע מכך, הייתה חיובית ולכן הגשת תלונה רק תסבך את המתלוננת. שוב: משפט שהפך למשפח.

אם לא די בשני אירועים אלו בכדי להבין את עומק השחיתות במערכת המשפט הרי אנו חוזים, בהנאה מרובה, מדי מספר חודשים ב"הצגה הטובה ביותר בעיר" המוצגת בוועדה לבחירת שופטים. זה אינו משפט זו האימא של מערכת השיפוט! ולא כתבנו כלום על פרקליטת מחוז ת"א לשעבר ושותפתו של עו"ד רונאל פישר שעומד למשפט על סחיטה, רות דוד שכנראה "מחזיקה" מישהו או משהו במקום רגיש מאוד.

המערכת המשפטית, זקוקה, כנראה, לטלטלה חזקה יותר מ"פרשת המסרונים" בכדי לנקות את עצמה מהטומאה שדבקה בה.