המבקרים נובחים והשיירה עוברת, ומצפצפת

ושוב רוגשת הארץ, הכותרות זועקות: "שחיתות, בזבוז כספי ציבור, פרוטקציוניזם, קשר מחליא בין הון לשלטון", ועוד כהנה וכהנה מוצקים מצחינים הצפים על מי הביוב הציבוריים שלנו.

להבדיל מהעבר בו נחשפה השחיתות בספרים עבי הכרס של דוחות מבקר המדינה-הפעם, קודם הדפסת הדוח, מתפרסמים פרטים על 7 מהנושאים הנחקרים בימים אלה על ידי מבקר המדינה החדש, מיכה לינדנשטראוס, ועובדי משרדו. מעין פרומו לפני הפרסום המלא.

אנחנו קוראים את הכותרות, נדהמים מהמצפה לנו, מסננים קללה של ייאוש, ויודעים שמחר תתפרסמנה כותרות חדשות, הסערה בצלוחית המים המעופשים תשכח. ושוב כרגיל, המבקרים נובחים ושיירת השחיתות עוברת ומצפצפת על כולנו: המבקרים, הציבור הנבזז, ומערכת אכיפת החוק הקורסת.

אם ימשיך המבקר כקודמיו, לברבר ללא סמכות של הטלת סנקציות ועונשים כבדים על האחראים לשחיתות, חבל על כספו של משלם המיסים, המבוזבז על משרד מבקר המדינה ועובדיו. אם לא יחול שינוי משמעותי באכיפת ממצאי המבקר- מקומנו הבזוי בסולם השחיתות העולמית יובטח גם לשנים הבאות.

אנחנו יכולים רק לקנא בנורמות המקובלות בחברות הנסחרות בבורסה, לעומת האנרכיה המשתוללת בחלק ממוסדות הציבור שלנו. כמו במקרה האחרון של חברת ההיי-טק מרקורי, שבעקבות גילוי אי סדרים כספיים על ידי ועדת ביקורת, נאלץ מנכ"ל החברה ושניים מבכיריה להתפטר, בנוסף לצניחה של 30% בשווי מניותיה.

זאת ועוד, ד"ר לינדה עפרוני, המרבה להשמיע את דברי התוכחה שלה בנושאי השחיתות הציבורית לאוזניים אטומות, אמרה בראיון בגל"צ, כי הנושאים הנדונים הם רק קצה הקרחון.

לדעתה, התקשורת הטופחת על שכם עצמה כמובילה בראש חושפי השחיתות, זורה חול בעיני הציבור. היות שברוב מערכות התקשורת שולטות מספר משפחות שאינן מעוניינות, בלשון המעטה, בחשיפת הקשר המושחת בין הון לשלטון. משפחות אלה הן הקובעות לאמתו של דבר את סדר היום הציבורי על פי האינטרסים הכלכליים שלהן. כך שהשחיתות הגדולה, שם חומסים מהציבור מאות מיליונים, אין כל סיכוי שתיחשף לעיני הציבור.

שם מוקדי הכוח, שם מסמנים גם מי יהיו ראשי הממשלה ומי יהיו שריה, כי השלטון נקנה בכסף שלנו. כמו למשל הפרטת הנמלים, המעבירה לשליטתם של בעלי הון נכסי מדינה במחיר מגוחך. כשיבוא יום פקודה הם יגמלו בכספנו למיטיביהם. למותר להזכיר שהדג מסריח מראש הממשלה, הרוחץ בניקיון כפיים, מגלגל עיניים לשמים, אב מתנכר הראוי לגינוי, שאין לו מושג על הכנסותיהם ועיסוקיהם של בניו.

נורמה פסולה קיימת גם בנוהג בו עובדי מדינה בכירים, בעיקר מהמגזר הכלכלי, נקלטים בשוק הפרטי, שם זוכרים להם בדרך כלל את חסד נעוריהם.

לפיכך, חברי הכנסת אפללו ואברהם, אינם אלא שעירים לעזאזל המושלכים כטרף לציבור רעב כדי לבלבל את דעתנו ולהסיט אותנו מהמושחתים הגדולים. כמובן, שדין פרוטה כדין מאה, אין להרפות מאזובי הקיר, אך חלילה לנו להתעלם מיער הארזים, כי שם מצטבר ההון המושחת הגדול.