לדחות את העברת השגרירות

זה, כמובן, אינו פופולרי, אבל בכל זאת הכרח המציאות. המחווה הגדולה שמבקש הנשיא דונלד טראמפ להפגין כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, עלולה להתגלות, בסופו של דבר, כשמחה שהיא טרם זמנה, אם לא אות אזעקה של ממש לבאות.

על-פי המחווה האמריקנית הזו, אמורה השגרירות לעבור לעיר הבירה, באופן סמלי, כבר סמוך מאוד ליום העצמאות הקרוב, אלא שהעולם הערבי מסביבנו אינו מוכן להשלים עם מחווה זו, ורואה בה התגרות גלויה בו, אם לא ממש הכרזת מלחמה.

בתוך כך אין, כמובן, להכחיד את קיומה של אווירת הסיפוק והנחת האופפת חלקים גדולים בקרב הציבור הישראלי, לנוכח המחווה האמריקנית החדשה. במיוחד ששים אל המחווה הזאת מי שנמנים עם חוגי הימין, הרואים בשגריר האמריקני בארץ את שליח הציבור הראשי שלהם למילוי המשימה, שעליה חלמו במשך שנים.

סטירת-לחי

החשש הגדול הוא מכך שהעברת השגרירות מתל אביב לירושלים תתקל בהתנגדות עזה למדי, לא רק מילולית, אלא גם פיזית אלימה. על אחת כמה וכמה חזקה על הציבור הפלשתיני, היושב בגדה ובעזה, שלא להשלים עם המציאות החדשה. אחרי ככלות הכל, הציבור הערבי מתייחס לעניין כאל סטירת לחי מצלצלת שמעניקה לו ארה"ב.

אז למען הרגעת הרוחות, וכדי לשמור על הסדר הטוב, מן הראוי היה, לפחות, לדחות את העברת השגרירות האמריקנית למועד קריטי פחות, מאשר סמוך למועד רגיש כל כך לערבים כמו יום העצמאות הישראלי.

בשורה התחתונה יש לזכור, כמובן, שיותר משהעברתה של השגרירות תחזק את הקשרים, ההדוקים כבר בלאו הכי, בין וושינגטון לירושלים, היא תערער לחלוטין את יחסינו עם העולם הערבי, ועם העולם הפלשתיני בפרט אז קחו נא את זאת בחשבון הסופי.