השתלחותו החדשה של השליט הטורקי, ראג'יפ
ארדואן, במדינת ישראל, מוכיחה שהיחסים שבין שתי המדינות אבודים. האמת ניתנת להיאמר שישראל הייתה מוקצית בעיניו כמדינה טרוריסטית עוד משחר עלייתו לשלטון.
זו, כמובן, בדיוק הסיבה שארדואן מתייצב בגלוי לצידו של המאבק הפלשתיני. אחרי ככלות הכל הוא בראש ובראשונה שליט איסלמיסטי, חסר כל פשרות, כאשר ישראל מצטיירת בעיניו לא פחות משטן מהלך, שצריך לעקור מן השורש.
ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, אומנם השיב לארדואן היטב כגמולו, והעמידו תוך כדי כך על מקומו. אלא שעם זאת עדיין משלה ישראל את עצמה אך לשווא שהסכם הפיוס, שחתמה אשתקד עם ארדואן, יחזיק מעמד ויניב גם פירות.
אין סיכוי
ושלא תהיה אשליה אף לרגע. הכתובת נמצאת כבר מזמן על הקיר. מלבד הסכמי סחר ותיירות אין שום סימן לקירבה בין שני הצדדים. הגיעה לפיכך העת שישראל תתנער מאשליותיה המתוקות, שתלמד כראוי את הלקח, ושסוף-סוף תפנים שהקרע בין שתי המדינות לא ניתן לאיחוי.
עם יד על הלב, צריך גם להודות שאין שום סיכוי למיטוטו של השלטון הנוכחי בטורקיה. בלית ברירה נגזר עלינו, כמובן, להשלים מיידית עם מר הגורל. אין זה גם סוד שטורקיה של ארדואן חוברת כיום לכל אותם אלמנטים קיצונים המעוניינים במחיקתה של ישראל מעל פני המפה.
עם זאת ראוי לזכור ששנוא נפשו של השליט הטורקי איננו רק השלטון הישראלי, גם אם הוא משתדל להעמיד פנים שאלה אינם פני הדברים. האמת היא שארדואן בוחל גם בישראלים עצמם, ונוסף לכל הצרות הוא גם נוטר, בסתר-ליבו, איבה ליהודים המתגוררים בארצו.
רק, לכאורה, לפי שעה
