צרות של עשירים

מעולם לא הייתי עשיר וגם לא התקנאתי בעשירים. ספרו החדש של פיליפ וייל בהוצאת P.J. WELL (הוצאת המחבר), הוא הוכחה שגם לעשירים יש צרות, או כמאמר הפסוק "מרבה נכסים מרבה דאגה". והמחשבה שככל שאתה עשיר יותר אתה נטול דאגות, אינה עומדת במבחן המציאות.

מחברו של הספר פיליפ וייל, הוא יהודי, בנקאי שוויצרי, מרצה אורח באוניברסיטאות ובכנסים בינלאומיים בארץ ובעולם, מעיד על עצמו כי הוא מכיר את ישראל עוד משנות ילדותו. בחודש אוגוסט 1996 החליט לעלות לישראל מעיר מולדתו ציריך שבשוויץ, וכבר בהקדמה לספרו הוא טורח לציין שנהג המונית שהסיע אותו מנמל התעופה "תקע בו מבט", אחרי שסיפר כי החליט לעלות לארץ מטעמים ציוניים.

ספרו של וייל, משרטט עולם מיוחד שכסף משחק בו תפקיד חשוב ולעיתים הרסני. וייל, בעל ניסיון של 30 שנה בבנקאות העולמית הוא גם מייסדה של P.J.weil ltd פמילי אופיס שפועלת בתל אביב ובציריך.

ההון המשפחתי

ארבע שנים לאחר שעזב תפקיד יוקרתי באחד הבנקים של שוויץ, החליט וייזל לנצל את הידע והניסיון שרכש בעבודתו בשוויץ, בניהול הון משפחתי ולפתוח משרד פרטי, שיעניק שירותים בניהול כספים, יעוץ להשקעות בישראל, ועצות לניהול ירושה. באותה תקופה הוא הכיר עו"ד אמריקני בשם ג'יי יוז, דור שישי למשפחת אנשי עסקים, שקנה לו פרסום בזכות ספריו, מאמריו והרצאותיו בנושאים הקשורים בהון משפחתי.

יוז, מאס בשנות ה-90 בעבודתו כעו"ד שטיפל בצוואות, ירושות והסכמי ממון, ומאז הפגישה עם הפרקליט האמריקני, מגיע וייל לארה"ב פעמיים בשנה למפגשים מקצועיים שכוללים מאה אנשי מקצוע עתירי ידע בכל התחומים, שכוללים מומחים בתחום הפסיכולוגי, המשפטי, הכלכלי, פילוסופיה כלכלית ובנקאות.

וייל, העתיק את פעילותו לישראל, והוא מעיד כי הפמילי אופיס הישראלי, מתמודד עם בעיות שונות מאלה של הפמילי אופיס האמריקני. בישראל יש פחות כסף, המשפחות קטנות יותר, ויש ריגולציה וחוקי מס שונים, כמו גם מספר לא מבוטל של משפחות שפרושות גלובאלית ולא מקומית, להבדיל מהמקובל בארצות הברית.
העשירים נעלמו

וייל, מזכיר בפתח ספרו כי בספטמבר 1982 פרסם המגאזין הכלכלי "פורבס" לראשונה את רשימת עשירי ארצות הברית. ברשימה המתפרסמת מאז בכל חודש ספטמבר, נכללו 400 גברים ונשים. בשנת 2005 עשרים ושלוש שנים לאחר הפרסום הראשון, נערכה השוואה מעניינת בין שתי הרשימות, זו של שנת 1982 וזו של שנת 2005 ואז התברר שרק 43 מתוך 400 עשירי שנת 1982 נותרו ברשימה החדשה, פחות מאחד עשר אחוזים, וזה עוד לפני המשבר הכלכלי של שנת 2008.
וייל שואל בספרו איך זה ייתכן? שהרי העשירים של שנת 2008 נראו יציבים וגדושים בכסף? התשובה לדעתו מתבססת על מומחי החשיבה של בנק ג'יי מורגן, שבדקו מה עלה בגורלם של העשירים שנעלמו מהרשימה, על-פי האקסיומה הידועה- "מי שלא הולך קדימה הולך אחורה". התברר שמי שלא הצליחו להגדיל את הונם או שהניחו לו להצטמק, נפלטו במוקדם או במאוחר מהרשימה אבל אין צורך לרחם עליהם, הם לא עברו לרשימת "העניים החדשים".

וייל, מצטט בפתח ספרו את מארק טוויין שאמר שעשיר הוא עני עם הרבה כסף, והוא ידע מה הוא אומר, הוא גדל בבית אמיד מאד. כסף הוא לבוש חיצוני על חייו של אדם שהופך לחלק ממנו, בעיקר אם אותו אדם גדל בבית עם כסף.
הסודיות הבנקאית השוויצרית

כמנהל פמלי אופיס, וייל שם לב לכך שפעמים רבות כשקבע פגישה עם לקוחות, הם העדיפו שיגיע לביתם במקום שיגיעו אליו למשרד, הוא יכול היה לראות בכך צורך של עשירים לקבל יחס אקסקלוסיבי, אבל התרשם שיש כאן עניין נוסף. הלקוחות חשו שענייניהם הכספיים הם אישיים מאד, ולכן ביקשו לדבר על הכסף בביתם שלהם, ובמילים אחרות כסף הוא לא רק כסף, הוא עניין שבנפש.

וייל עוסק בספר בסודיות ופרטיות, ומזכיר שמאז שנת 2003 אין להחזיק כסף בחו"ל ללא ידיעת הרשויות. העובדה שאזרחים מעלימים הכנסות ומפקידים אותם בבנק בשוויץ, לצורך העניין, היא עניין פלילי. עד לפני כמה שנים החוק השוויצרי מצא דרך מעניינת לדבריו לעקוף את ההיבט הפלילי, ובאופן הדרגתי חלו שינויים שהביאו לכך שחלה חובה על השוויצרים, ועל כל מקלטי המס למיניהם, להעביר מידע בכל מקרה על כספים שעליהם ידרשו לדווח.

הספר עוסק בין השאר בשאלה מהו עסק משפחתי, והאם יש הבדל בין ניהול עסק משפחתי לבין ניהול הון משפחתי? המחבר מתייחס בין השאר לסוגיה שבחלק מהעסקים המשפחתיים מובלעת הבטחה שלכל אחד מילדי הדור הצעיר "תמיד יהיה מקום בעסק", גם אם הם אינם מתאימים לכך או אינם מעוניינים בכך. במקרים רבים הפתרון להפרדה בין העסק למשפחה טמון בניהול חוץ משפחתי, שישמור על איזון עדין בין המשפחה לעסק.
הצוואה המושלמת

וייל, מגלה בספרו כי עבודתו עוסקת בעיקר בעקר בתחום הבין דורי, מדור ראשון לדור שני. כאן עולות שאלות כמו מתי לקנות דירה לבן? כי הוא בן עשירים. הוא הולך לצבא, אחר כך יוצא לטיול הגדול, חוזר לישראל, יוצא מהבית ורוצה להיות סטודנט. האם זה הזמן? אולי כדאי לאפשר לו לחיות חיים סטודנטיאליים רגילים ולא לבודד אותו מהחוויה הזאת?

הספר עוסק גם בין השאר בשאלה איך לכתוב את הצוואה המושלמת. על כך מעיד המחבר כי על השאלה הזאת אין תשובה אחת. כמספר המשפחות מספר הצוואות. צוואתו של ראש משפחה עתירת ממון אינה דומה לצוואתו של ראש משפחה שנכסיה נרכשו בשנות עבודה בעסק קטן או בשירות הציבורי.

בספר ישנו פרק שמתייחס גם להסכמי ממון, כאשר שני בני זוג למשל אינם נשואים אך חיים כידועים בציבור. המחבר מנסה להעביר את המורכבות שיש בעושר, ומעיד שלא ניתן להתעלם מהעובדה שכיף להיות עשיר, אבל כסף אינו שכפ"ץ, והוא אינו יכול להגן מפני כאבי לב, סכסוכים וחוסר אונים.