לא לסתום את בורות המים

בורות המים הצילו את ירושלים בעת המצור בשנת 1948. מלבד השיירות לירושלים הנצורה, שהיו משאב מים אחד, היוו בורות המים, שרובם נחצבו לפני מאות שנים, משאב מים משמעותי בעת המצור.

טרם קום המדינה פקידי המנדט הבריטי, שלא נתנו אפשרות חיים אפילו לבדל חפירה ולשבריר מבנה, שלא קיבלו חותמת ועדות בנייה או תכנון, לא הרשו לעצמם לפגוע בדבר אחד, הם לא פגעו בבורות המים בכפרים ובערים, שנחפרו לפני כינון המנדט וגם לא באלו שנחפרו בתקופת שלטונם.

עמוס עוז בספרו "הבשורה על-פי יהודה" בעמ' 53 כותב: "...בורות מים כאלה היו חצובים בחצרות ירושלים הישנה ושימשו לאגירת מי גשמים לפני שבאו הבריטים ומתחו קווי מים מבריכות שלמה ומראש העין" ... ובהמשך הוא כותב: "בורות מי הגשם הנושנים הצילו את ירושלים מפני הצמא בשנת 1948".

ללא מחסה

מה שלא הרשה לעצמו לעשות המנדט הבריטי, מרשים לעצמם לעשות כדרך שגרה המתנחלים תוך עצימת עיניים של הצבא, כאשר הם סותמים בורות מים עתיקים לילידי הארץ הזו שחיים בקהילות רועים בשטח C.

מה שלא הרשה לעצמו לעשות המנדט הבריטי הרשה לעצמו לבצע צה"ל במתחם הרועים בעין אל חילווה בבקעת הירדן. צה"ל סתם בורות מים והרס אוהלים ופחונים. בקור של היום הראשון בחודש ינואר 2015 ישבו עשרות רבות של בני אדם חשופים לקור המצמית.

על הריסות המבנה ישב מחמוד כעאבנה, בן 44, אבא לעשרה ילדים. הוא נולד במקום, אביו נולד במקום. את שנת 2015 הוא קיבל על הריסות בור מים אטום, יריעות אוהל ומזרנים קרועים וכלי בית שבורים. זו הייתה עונת ההמלטה. עדר טלאים וגדיים היו נתונים לאימת קרה וממטרי גשם ללא יריעות אוהל למחסה.

בימים אלו רחוק מעיני התקשורת, כשעל סדר היום הציבורי יש שלל נושאים אחרים, מתבצע מעשה בלתי מוסרי של טרנספר קהילות רועים משטח C ובעיקר מבקעת הירדן, שהיא אסם הבר העתידי של המדינה הפלשתינית העתידה לקום. הברחת קהילות הרועים משטח C לשטחי הרשות הפלשתינית נעשה כדרך שגרה בכל האמצעים, ואחד מהאמצעים הפסולים - סתימת בורות המים שהם חלק מנופה של ארץ ישראל במאות השנים האחרונות. את חרפת סתימת בורות המים של קהילות הרועים הפלשתינים יש לעצור!