יכולתי לבחור בדרך הקלה ולהאשים את שרת התרבות בביטול המשחק נגד ארגנטינה, ואכן יש לה אחריות לא מעטה לביטול. היא סבורה שכאויטה פרון היא קולה של המדינה וכלואי ה-XIV ואדונה נתניהו המדינה זה היא או ביבי. והרי אדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו ולכך הקדמתי - בכיסאו, בכיסו... כי מרגע שהשליטים מימין או משמאל תופשים את כיסא הכבוד הם הופכים למורמים מעם שמותר להם הכל. בכיסו - המדינה בכיס שלהם, בכוסו - זו הרי כוס השמפניה הוורודה, בכעסו - אלוהים ישמור עלינו מכעסם של ביבי, שרה ומירי, השילוש הקדוש.
יכולתי לבחור בדרך הקלה ולהאשים בביטול המשחק נגד ארגנטינה את ההיבריס של "תפסת מרובה", שחייב את העברת המשחק מעירנו חיפה לירושלים והפיכת משחק הידידות לכלי בתעמולת הלגיטימציה של ירושלים כאילו שהבירה שלנו זקוקה למסי על-מנת שכולם ידעו שהיא בירתנו. דוברי הממשלה מצהירים במשחקי הרהב שלהם שירושלים על ראש שמחתנו, במקום להצניע עד כמה שאפשר את טקסי העברת השגרירויות לירושלים, כי הרי זו צריכה להיות השיגרה, וצריך להצניע בעשיה במקום להתרברב ולנכס כל הצלחה.
יכולתי לבחור בדרך הקלה ולהאשים את השחיתות בחלוקת הכרטיסים למקורבים שנישלה את העם מאחד מרגעי השמחה הבודדים שיש לו במציאות של תוקפנות אירן עם הגרעין והאיום בסוריה, תוקפנות הפלשתינים בצעדות השיבה, העפיפונים והטילים, המחבלים, ההסתה ופריצת הגדר, השסעים ההולכים ומחמירים בקרב האוכלוסייה בין יהודים וערבים, חילונים וחרדים, עשירים ועניים. השלטון הפופוליסטי שלנו לא מספק לנו אפילו לחם ושעשועים, עם הפערים הגדולים ביותר ב-
OECD, ביטול המשחק של מסי, הפרטת המדינה לטייקונים וחיסול מדינת הרווחה.
האשמים האמיתיים
אני לא מאמין שדווקא אני שחולק על
אחמד טיבי בכמעט כל נושא אודה כי הוא לא רחוק מהמציאות באומרו שביטול המשחק הוא "ניצחון פלשתיני 1:0 בדקה ה-90 משער עצמי של
מירי רגב". אך עדיף שיחלקו סוכריות על ביטול המשחק במקום על פיגועים המוניים נגד אזרחים. ישראל צריכה להתמודד כנגד איומי הטרור והגרעין והיא עושה זאת בצורה שקולה, אך אל לה להזניח את חזית ההסברה שהפלשתינים ו-BDS קוצרים בה הצלחה, כי בטווח הארוך יש בכך סכנה קיומית כנגד ישראל, שעלולה להפוך למדינה מוקצה לנוכח עלילות הדם של שונאיה.
עם זאת, מירי רגב צודקת כשהיא טוענת שאם האירוויזיון לא יתקיים בירושלים כפי שהתקיים בפעמיים הקודמות אין לקיים את האירוויזיון בישראל ולהשקיע בו 50 מיליון שקל. יש לשים גבול לאיומים של BDS ושל מחרימי ישראל. כל האיומים על האומנים שיפגעו במשפחותיהם אם יופיעו בישראל הוכחו כאיומי סרק. ואם שונאי ישראל יממשו את האיומים, ישראל יודעת איך לטפל בטרור בינלאומי. אין אותו הדין של אירוח שגרירויות בתל אביב שם מדובר באינטרס לאומי, לאירוח האירוויזיון שאינו חיוני, אך צריך לעמוד על כך בלי התלהמות ורהב.
וכאן אני מגיע לאשמים האמיתיים - יש רק גורם אחד האחראי לביטול המשחק והוא BDS יחד עם תנועת הדה-לגיטימציה נגד ישראל - ושאר הגורמים הם רק גורמים מסייעים. אשמתה של ישראל היא בראש וראשונה בכך שלא הצליחה לגרום לדה-לגיטימציה של BDS. הארגון לא עשה עד כה שום טעות במזימתו להחרבת ישראל. רק אנחנו כשלנו בהתמודדות נגדו, לא הצלחנו להוכיח את הקשר שלו עם ארגוני טרור אם יש כזה, להוכיח אינטרסים כספיים של בצע כסף בפועלו אם יש כאלה, ולהוכיח את האנטישמיות של ראשיו ותומכיו למרות שהיא זועקת לעין.
אבל בישראל כמו בישראל, מתעסקים בטפל במקום בעיקר. במקום למצוא פתרון לדה-לגיטימציה ולהצלחות ה-BDS, אנחנו עסוקים במלחמות היהודים, כולם מתנפלים על מירי רגב ושוכחים שהאשם העיקרי הוא BDS. ומי שחוגגים אלה הם אויבינו שמנצחים בתעלומת הזוועה שלהם על "הקטל" בגדר בעזה, על מדיניות "האפרטהייד" של ישראל, על "הנאציזם והפאשיזם" של הנהגת המדינה. אל נוכח האיומים החמורים הניצבים בפנינו - המדיניים, חברתיים, ביטחוניים, כלכליים ותדמיתיים - עלינו להציג חזית אחידה בממשלת אחדות שתאגד את חפצי החיים.
