ראיונות בתקשורת אסורים על עדי מדינה

בשנת 2015 נתן מני נפתלי, אב הבית בבית ראש הממשלה, עדות במשטרה. במסגרת עדותו זו הוא ביקש וקיבל חסינות נגד העמדה לדין בגין אותם נושאים בהם מסר עדותו.

אם יידרש להעיד - העדות תיחשב עדות של עד מדינה

מאוחר יותר, הסביר פרקליט מחוז ירושלים במכתב לפרקליטיו של אב הבית כדלקמן "..... על-כן, במסגרת בחינת חומר החקירה בפרקליטות, נבחנות הודעותיו של מרשך מתוך נקודת מוצא כי ככל שיידרש להעיד בבית משפט, הרי שעדותו תחשב עדות של מי שמתקיימת בו ההגדרה האמורה..." (הגדרת עדות על-ידי עד מדינה, ה.א)

יצוין כי בתשובתם דחו פרקליטיו של אב הבית את הודעת פרקליט המחוז.

אין ספק, הוגש כתב אישום, ואב הבית יידרש להעיד

במועד בו נשלח המכתב על-ידי פרקליט המחוז לא היה ברור אם יוגש כתב אישום, לא היה ברור אם אב הבית ייכלל ברשימת העדים, אך כעת אנו יודעים שהוגש כתב אישום, אנו יודעים גם שאב הבית נכלל ברשימת העדים.

כלומר, לא נותר עוד כל ספק שעל-פי עמדתה של המדינה, עדותו של אב הבית נחשבת בפועל כעדותו של עד מדינה, ועל-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.2201, המתבססת גם על הגדרת "עד מדינה" בפקודת הראיות, המדינה חייבת לחתום על הסכם עם עד מדינה, ואחת מהחובות המובהקות הנדרשות מעד מדינה באותו הסכם, היא הימנעות מראיונות לכלי התקשורת, עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו ובעניין שותפיו לעבירה.

מבחן הפרה איכותי, לדוגמה ערעור האמון של העד בפני בית המשפט

הפרת ההסכם עלולה גם לגרום למדינה לסגת מהתחייבותה שלא להעמיד את עד המדינה לדין.

וכך כתוב בנוהל "המבחן להפרת העד את התחייבותו כלפי המדינה הינו מבחן איכותי. כך למשל, הפרה שיש בה כדי לערער את אמינותו של העד בעיני בית המשפט, תחשב הפרה מהותית, שיש בה כדי לשחרר את המדינה מחובתה לעמוד בהתחייבותה בהסכם (ראו לעניין זה: בבג"ץ 03/8695 יחיא בן עדנאן תורק)".

בואו ננסה להבין מה המניע העיקרי שעומד הפני התביעה הכללית באסרה על עדי מדינה להתראיין לכלי התקשורת, בניגוד גמור לכלל הברזל של חופש ביטוי. לטעמי, הסיבה היא הידיעה הברורה, שראיונות לכלי התקשורת מחזירים את העד לעין הסערה, מחזירים אותו לסביבה בה נעברו העבירות, ואור הזרקורים פשוט מסכן ממשית את מאמצי התביעה להרשיע את הנאשמים.

המצב הכי לא בריא יהיה שלהבה שהצית אב הבית בעדותו במשטרה, תיכבה עקב ראיונות לכלי התקשורת בהם ייכשל אב הבית בלשונו, ידבר בלשון שאיננה ראויה, יפגע במאמצי ההרשעה של התביעה הכללית ואז כל הרווח של עם ישראל כתוצאה מההתחשבנות על החמגשיות יצא בהפסדה של המדינה על אמוציות והתבטאות לא ראויה של עד המדינה בראיונות טלוויזיוניים פומביים.

פוגשים את העיתונות ימים בודדים לאחר הגשת כתב האישום

רק ימים ספורים חלפו ממועד הגשת כתב האישום, ואב הבית באולפן, הרוחות מתלהטות, השר איוב קרא מכנה את אב הבית "עד מדינה עבריין" אב הבית מפטיר "ערבי" ונוטש את האולפן (מבלי להפחית מחומרת האמירה, מדובר באמירה שגויה, שר איוב קרא הוא דרוזי).

אז מה דעתכם הקוראים, האם הראיון הזה, ואולי הרבים שיבואו בעקבותיו, מועילים לתביעה הכללית של מדינת ישראל על-מנת להצליח במלאכתה? האם הם מזיקים? האם נכון למנוע מעדי מדינה לפטפט באולפנים או שמא נכון לעודד זאת? ומה שונה עדות אב בית מעדות כל עד מדינה אחר?, האם בשל מחדלי התביעה הכללית אשר עקב רשלנות או מכל סיבה אחרת נמנעה מלחתום עמו על הסכם עד מדינה, נולדה לו פריווילגיה אשר עלולה להרוס את כל התיק, ואז ההוצאות הכספיות על החמגשיות יהיו כאין וכאפס לעומת בזיון ההוצאות הכספיות על ניהול התיק הזה?

אז מה דעתכם?