|
אהוד ברק הוא אדם פרטי. פעם, בעבר שרבים מבקשים לשכוח, הוא היה ראש ממשלה. חלומו הרטוב של ברק היה ועודנו - והוא עצמו מספר על כך - לחזור לתפקיד, אבל רק אם באמת-באמת יצטרכו אותו, ורק אם יבקשו ממנו יפה-יפה להושיע את ישראל.
אבל בטרם נכרע כולנו על ברכינו ונתחנן בפני ברק שיחזור ברוב טובו לכס הרם, ראוי לגנרל שסולק מתפקידו במפלה פוליטית מבישה שלא היתה כמותה - שיתן לציבור הסברים מלאים, מדויקים ומפורשים, על חלקו בפרשה שכמעט לא באה לידי ביטוי בתקשורת הישראלית, אך מסעירה את ארה"ב וידועה כפרשת החנינה שהעניק הנשיא קלינטון, ביום האחרון לכהונתו בבית הלבן, ל'עבריין הנמלט' המיליארדר האמריקני מארק ריץ'.
כדי להבין את מהות הפרשה החמורה שבה הפעיל ברק לחצים כבדים על הנשיא דאז קלינטון לחון את ריץ' ראוי לציבור בישראל לדעת מיהו, בעצם, המיליארדר המסתורי שמזה כ-20 שנה מתגורר בטירה בשוויץ ושווי הונו מוערך ביותר מ-30 מיליארד דולר.
בשנת 1983 הורשע מארק ריץ' בבית משפט פדרלי בארה"ב באשמת העלמת מס בסכום של 48 מיליון דולר. במקביל הואשם בעוד 51 מקרים של מירמת-מס וכן בסחר נפט עם איראן, סחר שנאסר על-ידי המימשל האמריקני בתקופת משבר בני הערובה. ריץ' שידע מה צפוי לו, נמלט לשוויץ באותה שנה ומאז לא דרכה כף רגלו בארה"ב. הוא המשיך לנהל את עסקיו חובקי העולם מבסיסו בשוויץ.
את אופי עסקיו של ריץ' היטיב לתאר מרטין אוירבך, אחד משני עוזריו הבכירים של התובע הכללי האמריקני, שעקב במשך שנים אחר ריץ', וכתב כך באחד המסמכים המתארים את הפרשה: "ריץ' היה אחד מסוחרי הקומודיטיס הגדולים בעולם. היו לו משרדים ופעילויות עסקיות במדינות רבות בעולם. היו לו חברים בכל מקום - בדרגים רמי מעלה ונמוכים כאחד - והיה ברשותו מידע רגיש ממקורות מגוונים".
על מהות השימוש שעשה במידע הרגיש אפשר ללמוד ממכתב ששלח לנשיא קלינטון שבתאי שביט, מי שהיה ראש המוסד בשנים 1989-1996. שביט כתב כי במשך תקופה ממושכת היו לו קשרים עם ריץ' והוסיף: "ביקשנו את עזרתו של ריץ' בחשיפת מידע על נעדרים ישראלים והוא גם סייע לנו בחילוץ יהודים ממדינות אויב. הוא תמיד נענה לבקשותינו, ניצל את רשת קשריו המסועפים במדינות אלה ולעתים אף השיג תוצאות שהיו מעל למה שיכולנו לצפות".
על עוללות פרשת החנינה לריץ' כתב טיים, השבועון רב היוקרה: "החלטתו של קלינטון לחון את המיליארדר הנמלט הציתה סערת-אש ומחלוקת ציבורית חריפה בשני בתי הנבחרים בארה"ב - הקונגרס והסנאט - וכן גל מחאה בקרב הדמוקרטים וגם הרפובליקנים". בעקבות הסערה החליטו הסנאט ובית הנבחרים - כל אחד בנפרד - לחקור את הפרשה ולזמן רבים וטובים מבין אנשי המימשל למסור עדות ולחשוף את המסמכים הרלוונטיים. תוך זמן קצר לאחר פתיחת החקירות בבתי הנבחרים פתחו חוקרים פדרליים בניו יורק גם בחקירה פלילית בחשד שריץ' קנה את החנינה בכסף טוב שהגיע גם אל הזוג הנשיאותי - הילרי וביל קלינטון. בתור דוגמא לאופן שבו עבר הכסף מכיס לכיס יודעת התקשורת בארה"ב לספר, כי אשתו לשעבר של ריץ' שטיפלה בנושא החנינה, תרמה מיליון דולר למפלגה הדמוקרטית, 70 אלף דולר למסע הבחירות של הילרי ו-450 אלף דולר לקרן 'הספריה הנשיאותית' של ביל.
אבל החקירה לא התמקדה רק בחלקה של משפחת קלינטון. פרשת החנינה המוזרה עוררה שאלות חדשות שהתשובות עליהן יצוצו, ככל הנראה, על פני השטח, רק לאחר גמר שמיעת העדויות בבתי הנבחרים ובתום החקירה הפלילית. בינתיים נחשף בארה"ב "הקשר הישראלי" של הפרשה כאשר יו"ר ועדת החקירה מטעם הקונגרס האמריקני, הרפובליקני דן ברטון, שיגר מכתב לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ובו ביקש הבהרות בשאלה מה היה חלקו של ברק בלחצים שהופעלו על קלינטון לחון את ריץ'.
על-אף העובדה שהוועדה לא פרסמה את הנוסח המלא של הפנייה גילו עוזריו של ברטון, על-פי כתבה שפורסמה ברשת ABC, כי ברק נתבקש לפרט מתי, באיזה אופן וכמה פעמים הוא שוחח עם קלינטון על אודות חנינת ריץ'. ברק אף נתבקש לתאר בפרטים מדויקים את תוכן השיחות הרלוונטיות. ברטון תבע מברק גם לספק תשובה לשאלה ספציפית נוספת: האם מישהו לחץ על ברק כדי שיתערב בפרשה ויבקש מקלינטון להעניק את החנינה לעבריין הנמלט.
עוזריו של קלינטון כבר העידו בפני ועדת ברטון. כולם טענו כי התנגדו מרצות למתן החנינה לריץ', אך סיפרו כי קלינטון היה מושפע מאד ממספר שיחות שהיו לו בנושא עם אהוד ברק ומנהיגים אחרים. בהקשר הזה גילה ניו יורק טיימס, כי קלינטון עצמו אמר כי "לרבים מן הבכירים בשתי המפלגות הגדולות (דמוקרטים ורפובליקנים) וכן מנהיגים של הקהילה היהודית בארה"ב ובאירופה ואנשי שלטון שונים בהווה ובעבר, היתה השפעה על החלטתי להעניק את החנינה". קלינטון הוסיף הסבר, כי כל אלה ששוחחו אתו ציינו את הסיבות לחשיבות שבמתן החנינה ב"תרומתו של ריץ' למטרות צדקה, סיועו למאמצי "המוסד" לחלץ יהודים מארצות מצוקה, וכן סיועו לתהליך השלום במזה"ת באמצעות מתן חסויות כספיות לתכניות חינוך ובריאות של הפלשתינים ברצועת עזה ובגדה המערבית". בראיון אצל מנחה הטלוויזיה הנודע הרלדו ריוורה הודה קלינטון כי "ישראל השפיעה על החלטתי באופן יסודי".
בפרשה המוזרה הזו, המסעירה את ארה"ב, רב הגלוי על הנסתר. אבל כל מי שמכיר את שיטות הפעולה היסודיות של המימשל בארה"ב יכול להעריך במידה רבה של סבירות, כי מערכת החקירות המסועפות המתנהלת בארה"ב תגיע, בסופו של דבר, אל כל התשובות, ואף תדאג להביא אותן לידיעת הציבור. במועד בו תיחשף האמת בפני דעת הקהל האמריקנית נדע גם אנחנו, בישראל הקטנה, מדוע באמת התערב ברק באופן כה פעיל ונמרץ בהשגת החנינה לריץ'.
אולי ברק פעל, באמת ובתמים, רק כדי להשיב טובה לריץ' על כל הטוב שעשה למען המוסד הישראלי באיתור מידע על נעדרים ישראלים ובחילוץ יהודים מארצות המצוקה. ברק אינו מכחיש ששוחח עם קלינטון בפרשת חנינתו של ריץ', אבל עדיין קיימות שאלות רבות הקשורות באהוד ברק שנותרו ללא מענה. ברק חייב לספק לציבור הישראלי את התשובות לשאלות האלה, אם באמת הוא מבקש לחזור לקידמת הזירה הפוליטית. והשאלות האלה, ביסודו של דבר, פשוטות לחלוטין:
- האם תרם מארק ריץ' סכום כלשהו למימון מסע הבחירות שהוביל את ברק לראשות הממשלה ב-1999?
- האם תרם מארק ריץ' סכום כלשהו למפלגת העבודה או לעמותות ש"הריצו" את ברק מול נתניהו?
- אם היו תרומות כאלה - מה היה היקפן?
- האם תרם מארק ריץ' אישית לברק כדי שיפעיל את קשריו הטובים והשפעתו על הנשיא קלינטון במטרה להשיג את החנינה הנשיאותית הנכספת?
- אם כן - כמה?
- האם סייע מארק ריץ' בדרך כלשהי - כספית או אחרת - לקדם את עסקיו של ברק, לאחר שהובס בבחירות והתחיל "לעשות לביתו" בתחום העסקי?
רק לאחר חשיפה לעיני הציבור הישראלי של האמת בפרשה המשונה, בלשון המעטה, של חנינת מארק ריץ', וחלקו של אהוד ברק בה, יוכל ראש הממשלה לשעבר לנסות לממש את תאוות הבלתי מוסתרת ולרוץ, אם יבחרו בו, לתפקיד ציבורי כלשהו.
|
